מסכת מידות, פרק א, משנה ז. עד כאן הוליך אותנו הפרק לאורך שוליו של הר הבית והעזרה, מנה את השערים ותיאר את הלשכות שעמדו לצדם. במשנה ה פגשנו את בית המוקד, הלשכה שנקראה על שם המדורה שבערה בתוכה. עכשיו חוזרת המשנה אל אותה לשכה כדי לתאר כיצד נכנסו אליה וכיצד יצאו ממנה.
מקומו של בית המוקד הוא המפתח לכל הענין. הוא נבנה בדיוק על קו הגבול שבין העזרה להר הבית, ולא היה שייך כולו לא לרשות זו ולא לרשות זו. חלק מן הבנין עמד בתוך העזרה הקדושה, וחלקו עמד מחוצה לה, בהר הבית. כל בנין היושב על קו כזה זקוק לכניסה משני צדדיו, וזה בדיוק מה שמלמדת אותנו המשנה כאן.
שני שערים
"שנים שערים היו לבית המוקד": בלשכה היו שני פתחים, אחד לכל אחת משתי הרשויות שעליהן היא ניצבה. "אחד פתוח לחיל": הראשון היה פונה כלפי חוץ, אל החיל, מצדו של הר הבית. "ואחד פתוח לעזרה": השני נפתח כלפי פנים, אל תוך העזרה.
השער שפנה אל החיל היה בצד הצפוני. החיל הוא רצועת הקרקע ברוחב עשר אמות שהקיפה את העזרה מבחוץ, בקצה בית המקדש עצמו, בהר הבית. השער השני היה בצדו הדרומי של הבנין, והוא נפתח ישירות אל העזרה.
שני הפתחים עמדו זה מול זה בדיוק. אדם שעמד בחיל היה יכול להיכנס בפתח הצפוני, לחצות את אורך האולם, ולצאת מן הפתח הדרומי אל תוך העזרה עצמה. למעשה שימשה הלשכה כמסדרון המוליך מהר הבית אל העזרה הקדושה.
רבי יהודה והפשפש
"אמר רבי יהודה": רבי יהודה מוסיף פרט על הפתח הפנימי. "זה שהיה פתוח לעזרה", זה שפנה אל העזרה, לא היה שער פשוט. "פשפש קטן היה לו": בדלת הגדולה היה קבוע פשפש, דלת קטנטנה, פתח זעיר שנבנה בתוך הפתח הגדול.
ולמה נועד? "שבו נכנסין לבלוש את העזרה", שדרכו היו נכנסים לחפש ולבדוק את העזרה. המשנה הבאה תספר לנו שכהנים היו ישנים בלשכה זו. בכל יום, לפני שהתחילה העבודה, היו נכנסים לעזרה ובודקים שכל אחד מן הכלים, כלי השרת של העבודה, מונח במקומו הראוי לו.
ומדוע נזקקו לדלת קטנה, ולא פתחו פשוט את השער עצמו? מפני ששערי העזרה הגדולים לא נפתחו אלא לאחר שהחלה העבודה. הבדיקה היתה מוקדמת יותר, בחשכת הבוקר, לפני העבודה. הפשפש איפשר לכהנים להיכנס בצנעה ולעשות את בדיקתם בלי לפתוח את השער הגדול קודם זמנו.