מידות, פרק ג, משנה ו. פרקנו מוליך אותנו בעזרה ובכל מה שהוצב בתוכה. עכשיו המשנה עוסקת בשני נושאים: הכיור, הכלי שממנו קידשו ידיים ורגליים, והמעלות שבהן היה הכוהן עולה אל פתח ההיכל.
הכיור היה כלי נחושת גדול שהחזיק מים לקידוש ידיים ורגליים. הכוהן היה מקדש ממנו את ידיו ואת רגליו לפני שהתחיל בעבודתו. משנתנו קובעת בדיוק את המקום בבית המקדש שבו הועמד הכלי הזה.
היכן עמד הכיור
"הכיור היה בין האולם ולמזבח": מקומו של הכיור היה ברצועה הפנויה שהפרידה בין האולם, הוא הפרוזדור שלפני ההיכל, ובין המזבח החיצון. אבל הוא לא הוצב באמצע אותה רצועה: "ומשוך כלפי הדרום", כלומר נמשך ונטה לצידו הדרומי.
מה היה רוחבה של אותה רצועה
"בין האולם ולמזבח", ממשיכה המשנה, "שתים ועשרים אמה". במידה שממזרח למערב, המרווח שהפריד בין האולם ובין המזבח היה עשרים ושתיים אמה.
"ושתים עשרה מעלות היו שם." באותו מרווח עמדו שתים עשרה מעלות שעלו כלפי פתח האולם. המידות שהמשנה עומדת למנות מצטרפות לתשע עשרה אמה מתוך עשרים ושתיים, ונשארו אפוא שלוש אמות של קרקע ישרה בין המעלה התחתונה ובין כותלו המערבי של המזבח.
קבוצת המעלות הראשונה
"רום מעלה חצי אמה": גובהה של כל מעלה היה חצי אמה. "ושלחה אמה": השלחה, היא המשטח שדורכים עליו, הייתה עומקה אמה אחת. בקבוצה התחתונה היו ארבע מעלות: "אמה, אמה, ורובד שלש", כלומר המעלה השנייה אמה, השלישית אמה, והרביעית רובד, מעלה רחבה המשמשת מקום עמידה, ומשתרעת שלוש אמות.
נמצא שמתגלה כאן דגם קבוע כשעולים כלפי מערב: אמה של דריכה, ועוד אמה, ועוד אמה, ואחריהן מעלה מורחבת המשמשת מקום מנוחה, ברוחב שלוש אמות.
הקבוצה השנייה
"ואמה, אמה, ורובד שלש": הקבוצה האמצעית סודרה באותה תכנית ממש, אלא שבה שלוש מעלות ולא ארבע. מעלה של אמה, שנייה של אמה, ואחריהן רובד המשתרע שלוש אמות.
הקבוצה העליונה
"והעליונה", היא הקבוצה הגבוהה: "אמה, אמה, ורובד ארבע". כאן היו חמש מעלות. הראשונה אמה, וכן השנייה, השלישית והרביעית, והחמישית רובד של ארבע אמות. בסיכום שלוש הקבוצות, שתים עשרה המעלות תפסו תשע עשרה אמה ממזרח למערב.
"רבי יהודה אומר": לפי נוסחו של רבי יהודה בקבוצה העליונה, "אמה, אמה, ורובד חמש". גם הוא מונה שם חמש מעלות, ככל דברי תנא קמא, ונחלק עליו במידה אחת בלבד: ארבע מעלות של אמה כל אחת, ואחריהן רובד מסיים של חמש אמות ולא של ארבע.
לפי חשבונו של רבי יהודה, אם כן, המעלות תפסו עשרים אמה מתוך עשרים ושתיים, ולא נשארו אלא שתי אמות של קרקע ישרה לפני המעלה התחתונה, סמוך לצידו המערבי של המזבח.