מסכת מידות, פרק א, משנה ה. המשנה הזו ממשיכה בדיוק מן המקום שבו נעצרה המשנה הקודמת. שם למדנו שעזרת בית המקדש הייתה מוקפת חומה מארבעת עבריה, והתחלנו למנות את השערים שנפתחו אליה. עכשיו המשנה ממשיכה באותו סיור, והפעם לאורך חומת הצפון.
"ושבצפון" - והשערים שבצד הצפוני. במנייה מן המערב, השער הראשון היה שער הניצוץ. שם זה ניתן לו מפני שהוחזקה שם אש דולקת תמיד, כמעין אש מוכנה לשעת הצורך, שאם תכבה האש שעל גבי המזבח יהיה במה להדליקה מחדש.
"וכמין אכסדרה היה, ועלייה בנויה על גביו" - צורתו הייתה כאכסדרה, מבנה פתוח, ומעליו בנויה קומה שנייה. כלומר, לשער היה כותל מכאן וכותל מכאן, ואילו החלל שלפניו נותר פתוח ולא סגור. מעל אותה אכסדרה הייתה עלייה, ובה היו הכוהנים שומרים.
"שהכוהנים שומרים מלמעלן והלוויים מלמטן" - משמר הכוהנים היה בקומה העליונה, והלוויים שמרו מלמטה. ומדוע החלוקה הזו? מפני שהיא מבטאת את סדר המעלות: הלוי נמוך בדרגתו מן הכוהן. בכל מקום שבו הופקדו שניהם על אותו משמר עצמו, הכוהן קיבל את המקום הגבוה והלוי נשאר למטה, על רצפת הר הבית. הכבוד הראשון שייך לכוהן.
"ופתח היה לו לחיל" - לאכסדרה הזו היה גם פתח היוצא אל החיל, אותה רצועה ברוחב עשר אמות שהקיפה את העזרה מבחוץ. עוד נחזור לעניין החיל בהרחבה בהמשך המסכת.
"שני לו שער הקורבן" - הממשיך משער הניצוץ ולאה הגיע אל שער הקורבן. שמו מלמד על תפקידו: זה היה הפתח שדרכו הכניסו את הבהמות שהוקדשו לקודשי קודשים, הקורבנות שקדושתם חמורה, לפי ששחיטתם צריכה להיות בצד הצפוני של העזרה.
"שלישי לו בית המוקד" - השער השלישי, בהמשך משער הניצוץ, היה בית המוקד. זה היה אולם גדול שבתוכו בערו מדורות אש תמיד. הכוהנים שירתו בבית המקדש כשהם יחפים, ורגליהם היו מתקררות, ולכן נועדו מדורות הלשכה הזו לחמם אותם.