מסכת מידות, פרק ה, משנה ד. הפרק עוסק בתיאור העזרה ולשכותיה. לאחר שנמנו שלוש הלשכות שבדרום, פונה המשנה אל צדה הצפוני של העזרה ומונה את שלוש הלשכות שהיו שם, ואת התפקיד שמילאה כל אחת מהן.
"שבצפון": שלוש הלשכות שבצפון היו לשכת העץ, לשכת הגולה ולשכת הגזית. מכאן ואילך מבארת המשנה כל אחת מהן בפני עצמה.
לשכת העץ
על הלשכה הראשונה מובאת במשנה הודאה מפתיעה: "אמר רבי אליעזר בן יעקב, שכחתי מה היתה משמשת". רבי אליעזר בן יעקב אמר שנשכח ממנו לאיזה צורך שימשה לשכה זו. אבא שאול מזהה אותה: "לשכת כהן גדול", זו היתה לשכתו של הכהן הגדול. שם היה שוהה בשבעת הימים שקדמו ליום הכיפורים, בעת שהיה מכין את עצמו לעבודת אותו יום.
"והיא היתה אחורי שתיהן": לשכה זו נראתה כעומדת מאחורי שתי חברותיה. רוב הבאים נכנסו לעזרה מצדה המזרחי, ומאותה נקודת מבט היתה לשכת העץ נסוגה לאחור מאחורי שתי הלשכות האחרות. "וגג שלושתן שווה": גגות שלוש הלשכות נבנו בגובה אחד ממש.
לשכת הגולה
השנייה מבין שלוש הלשכות היא לשכת הגולה. המשנה מבארת את שמה: "שם היה בור קבוע", באותה לשכה היה בור מים קבוע. אותו בור נחצב על ידי עולי הגולה בזמן בנייתו של בית המקדש השני, ושיבתם מן הגלות היא שהעניקה ללשכה את שמה. על פי הבור הועמד גלגלת, "והגלגל נתון עליו", מכשיר שבאמצעותו הורידו דלי והעלו אותו מלא. "ומשם מספיקין מים": ממקום אחד זה ספקו את כל המים שנצרכו בכל העזרה.
לשכת הגזית
כאן מגיעה המשנה ללשכה המפורסמת מכולן. "שם היתה סנהדרי גדולה": בלשכה זו היתה הסנהדרי גדולה, בית הדין העליון של האומה, "של ישראל יושבת", מתכנסת. שבעים ואחד הדיינים ישבו שם בהר הבית ופסקו בעניינים שהובאו לפניהם. "גזית" פירושה אבן שנחצבה ונסתתה, והלשכה נבנתה מאבנים מסותתות כאלה מפני כבודם של הדיינים שישבו בה.
"ודנה את הכהונה": בין תפקידיו של בית דין זה היה לדון בענייני הכהונה. כהנים ולויים שבאו להתחיל את עבודתם היו צריכים לעבור תחילה לפני הסנהדרין, שבדקה את כשרותם. יוחסיהם נבדקו לאחור, וכן נבדקו במומי הגוף, כדי שיוכל בית הדין לקבוע שכל מועמד ראוי לעבודה.
ההמשך היה תלוי בתוצאות הבדיקה. "וכהן שנמצא בו פסול": כהן שנמצא פסול במשפחתו, היה לובש שחורים ומתעטף שחורים, "לובש שחורים ומתעטף שחורים", שהשחור הוא לבושו של מי שמקבל עליו את הדין שיצא נגדו, ואחר כך "ויוצא והולך לו", היה נפרד מן המקדש והולך לדרכו. זה הדין בפסול יוחסין. אבל כהן שנמנע ממנו לעבוד רק מחמת מום שבגופו לא נשלח מן המקדש; הוא נשאר בתוכו וניתנה לו עבודה שם, לבדוק את עצי המערכה ולוודא שאין בגזרים תולעים.
"ושלא נמצא בו פסול": כהן שלא נמצא בו שום דבר הפוסלו היה לובש לבנים, "לובש לבנים ומתעטף לבנים", לובש ומעטף את ראשו בלבן, כלומר לובש את בגדי הכהונה. "נכנס ומשמש עם אחיו הכהנים": ואז היה נכנס ועובד יחד עם אחיו הכהנים.
יום של שמחה
המשנה מסיימת במה שנהגו לעשות ביום שבו לא נמצא אף אחד מן הכהנים הנבדקים פסול. "ויום טוב היו עושים": יום כזה נעשה יום של שמחה, ובו הודו להשם שזרעו של אהרן הכהן נמצא נקי מכל פסול. "וכך היו אומרים", ואלו היו הדברים שאמרו:
"ברוך המקום, ברוך הוא", "שלא נמצא פסול", שלא נמצא שום פגם, "בזרעו של אהרן". "וברוך הוא שבחר באהרן ובבניו, לעמוד לשרת לפני השם בבית קודשי הקודשים".
חציה האחרון של הברכה מודה לו על שבחר באהרן ובבניו עמו, ומינה אותם לעמוד ולשרת לפני השם בבית קודשי הקודשים. שתי סיבות לשמחה משולבות כאן יחד, והכהנים חגגו את שתיהן כאחת: כשרות שלשלת היוחסין שלהם, ועצם העובדה שאהרן וזרעו נבחרו לעבודה זו.
הדרן עלך מסכת מידות.