מידות, פרק ה, משנה ג. במשנה זו ובזו שאחריה מסיימת המסכת את דבריה במניין לשכותיו של בית המקדש. הפתיחה היא מספרית: "שש לשכות היו בעזרה", שש לשכות עמדו בעזרה, "שלוש בצפון", שלוש מהן נערכו לאורך הצד הצפוני, "ושלוש בדרום", ושלוש לאורך הצד הדרומי.
והרי בבית המקדש היו חדרים רבים מאוד, הרבה יותר משש. אלא שהמשנה מונה כאן סוג מסוים של לשכות. שלושה תנאים צריכים היו להתקיים בלשכה כדי שתיכלל ברשימה זו: שתהיה בנויה בתוך העזרה עצמה ולא בעובי החומות, שתעמוד בגובה הקרקע, ושפתחה ייפתח ישירות אל העזרה.
שלוש הלשכות שבדרום
המשנה פונה תחילה לצד הדרומי ומונה את מה שעמד שם: "שבדרום", אלו שבדרום, היו "לשכת המלח", לשכת המלח; "לשכת הפרוה", לשכת הפרווה; ו"לשכת המדיחים", לשכת המדיחים. ואחר כך מגדירה כל אחת מהן על פי המלאכה שנעשתה בתוכה.
לשכת המלח
הראשונה שבהן, "לשכת המלח", שימשה מחסן המלח של המקדש: "שם היו נותנין מלח", שם היו נותנים את המלח, "לקרבן", לצורך הקרבנות. אחד השימושים באותו מלח היה עיבוד עורות הקרבנות, התהליך שבו עור גלמי נעשה עור ראוי למלאכה.
לשכת הפרווה
ב"לשכת הפרוה" נעשתה המליחה עצמה: "שם היו מולחין", שם היו מולחים, "עורות קדשים", את עורות הקדשים, שהיו שייכים לכוהנים. ומדוע בכלל תיעשה מלאכה כזו בשטח המקדש? הרי אין בה חלק מעבודת הקרבן, ואין בעור קדושה כשלעצמו. הטעם מעשי: אילו היה הכוהן נדרש לשאת את עורו לביתו לפני עיבודו, היה העור מתקלקל בדרך והכוהן מאבד את כל שוויו. כדי למנוע מן הכוהנים הפסד זה, הותרה המלאכה במקום.
לשם "פרווה" נאמרו שני הסברים. הברטנורא מביא מסורת שמכשף אחד ששמו פרווה בנה לשכה זו בכשפיו, ושמו נקרא עליה מאז ולתמיד. הרמב"ם מביא גרסה אחרת: פרווה היה אדם שהערים להיכנס למקדש בלי שיבחינו בו, כדי לראות את הכוהן הגדול עובד את עבודת יום הכיפורים בקטורת. מעשהו נתגלה, והוא מצא את מותו באותה לשכה עצמה.
"ועל גגה", ועל גגה של לשכה זו, "היה בית הטבילה", היה מקום טבילה, "לכהן ביום הכיפורים", לכוהן הגדול ביום הכיפורים. עבודת אותו יום מחייבת אותו לטבול כמה פעמים, ורוב אותן טבילות נעשו במקום זה.
לשכת המדיחים
החדר השלישי הוא "לשכת המדיחים": "שֶׁשָּׁם היו מדיחין", ששם היו מדיחים, "קרבי הקדשים", את קרבי הקדשים, כהכנה להעלאתם על המזבח. מפני שהכרסים היו מלאות פסולת, הוקצה למלאכה זו חדר לעצמה, כדי שלא יתלכלכו שאר חלקי הקרבן. שאר בני המעיים, שהיו נקיים בהרבה, הודחו על שולחנות השיש שעמדו בעזרה, כפי שכבר ראינו.
המסיבה, גרם המעלות הסובב
"ומשם מסיבה עולה", ומשם עלתה מסיבה, גרם מעלות מסתלסל, "לגג בית הפרוה", אל גג לשכת הפרווה, שבו עמד המקווה. שים לב היכן החלו המעלות: לא בלשכת הפרווה, אלא בלשכה הסמוכה, כדי לחסוך מן הכוהן הגדול את ריחה של לשכת המליחה בדרכו לעלות ולטבול. גם חלל המדרגות היה מקורה, גם כדי שלשכת ההדחה תישאר סמויה מן העין, וגם כדי שהכוהנים, ובראשם הכוהן הגדול, לא ייראו בעלייתם למקווה.