מידות, פרק ד, משנה ג. הפרק הזה מוליך אותנו בתוך בניין ההיכל עצמו, ומשנתנו פונה אל חדרי האוצר שהקיפו אותו. אל הכתלים החיצוניים של ההיכל נבנו חדרים קטנים, בשלוש קומות זו על גב זו, והם נקראים תאים, ובהם נשמרו האוצרות והכלים היקרים של בית המקדש. המשנה מונה לנו עתה בדיוק כמה תאים היו, כיצד התחלקו סביב הבניין, וכיצד עברו מתא לתא.
"ושלושים ושמונה תאים היו שם": שלושים ושמונה תאים היו שם, בנויים בשלוש הקומות שהקיפו את ההיכל, ומשמשים לאחסון הרכוש היקר של בית המקדש.
לאחר מכן המשנה מחלקת אותם לשלושת צדי הבניין. "חמישה עשר בצפון": חמישה עשר תאים נערכו לאורך הכותל הצפוני. "וחמישה עשר בדרום": וכנגדם חמישה עשר לאורך הכותל הדרומי. "ושמונה במערב": ושמונת הנותרים עמדו מאחורי ההיכל, בקצהו המערבי.
כיצד נערכו התאים זה על גב זה
"שבצפון ושבדרום": על שורות הצפון והדרום מתארת המשנה את סידורן לגובה: "חמישה על גבי חמישה", שורה של חמישה תאים למטה ועוד שורה של חמישה מונחת עליהם, ושוב "וחמישה על גביהן", שורה שלישית של חמישה מעל השנייה. נמצא שכל אחד משני הצדדים הללו כלל חמישה עשר תאים, ושני הצדדים יחד שלושים.
בצד המערבי היה הסידור אחר. "ושבמערב": שם אומרת המשנה "שלושה על גבי שלושה", שורה תחתונה של שלושה ועליה שורה שנייה של שלושה, ואחר כך רק "ושניים על גביהן", שורה עליונה של שניים ולא של שלושה. יוצא שמונה במערב, ועם השלושים של צפון ודרום מצטרף הכל לשלושים ושמונה שבהם פתחה משנתנו.
שלושה פתחים לכל תא
עכשיו מתארת המשנה כיצד היו התאים מחוברים זה לזה. "ושלושה פתחים היו": שלושה פתחים נעשו "לכל אחד ואחד", לכל תא ותא. ולאן הובילו? "אחד לתא מן הימין": האחד פתח כניסה אל התא הסמוך מימין. "ואחד לתא מן השמאל": השני אל התא שמשמאל. ולבסוף "ואחד לתא שעל גביו": השלישי נפתח למעלה, אל התא המונח ממש מעליו. כך נוצרה רשת אחת מחוברת: אדם שנמצא בתא כלשהו יכול לעבור לצדדים אל שכניו ולמעלה אל הקומה שמעליו.
מובן שהמשנה מתארת את התכנון הכללי ולא כלל מוחלט. תא שבקומה העליונה לא היה בנוי דבר מעליו, ולכן לא היה יכול להיות בו פתח כלפי מעלה. כוונת המשנה היא שבכל מקום שאפשר היה לעשות פתח כזה, כלומר בתאי שתי הקומות התחתונות, הוא היה שם.
התא שבקרן מזרחית צפונית
"ובקרן מזרחית צפונית": בקרן המזרחית צפונית של ההיכל היה תא אחד יוצא דופן, שעמד בקומה האמצעית מבין השלוש, ועליו אומרת המשנה "היו חמישה פתחים", שהיו לו חמישה פתחים ולא שלושה כרגיל. הטעם לכך הוא שהתא הזה עמד במקום שבו נפגשו כמה אזורים שונים, ולכן שימש כמעין צומת.
"אחד לתא מן הימין": הראשון נפתח לצד מערב, אל התא הסמוך שמימינו. "ואחד לתא שעל גביו": השני נפתח למעלה, אל תא הקומה העליונה. "ואחד למסיבה": השלישי נפתח לצד צפון, לכיוון המסיבה, היא הרמפה המעוגלת. הרמפה הזאת נבנתה מחוץ לכותל החיצוני של תאי הצפון; היא התחילה למטה בגובה הקרקע ועלתה בהיקף עד שיצאה אל הגג שמעל התאים. ומאחר שהתא שלנו עמד בקומה האמצעית, ירדו בסולם והצטרפו אל המסיבה.
"ואחד לפשפש": הרביעי נפתח לצד מזרח, ומוליך אל הפשפש, אותו פתח קטן שהיה קבוע באולם. "ואחד להיכל": והחמישי נפתח לצד דרום, ומאפשר להיכנס משם ישר אל ההיכל.
נמצא שמן התא האחד הזה היה אפשר להגיע אל התא הסמוך, אל התא שמעליו, אל המסיבה העולה לגג, אל הפתח הקטן שבאולם ואל ההיכל. ומפני שכל כך הרבה דרכים נפגשו שם, רק בו נעשו חמישה פתחים ולא שלושה כמנהג שאר התאים.