מסכת מידות, פרק ג, משנה ג. הפרק כולו מסובב אותנו סביב המזבח, קרן אחר קרן ופרט אחר פרט. משנתנו ממשיכה בדיוק מן הנקודה שבה נעצרה המשנה הקודמת, בקרן דרומית מערבית, ומשם היא פונה אל הכבש, המדרון שבו היו הכוהנים עולים אל ראש המזבח.
פתח הכניסה בקרן דרומית מערבית
עתה מפנה המשנה את מבטה למטה: "למטה ברצפה", מתחת, ברצפת האבן, "באותו קרן", באותה קרן עצמה שבדרום מערב. מסומן היה שם בתוך הרצפה ריבוע, "מקום היה שם" של "אמה על אמה", אמה לכל כיוון, ועליו היתה מונחת "טבלא של שיש", מרצפת שיש. מתחת לאותה טבלה לא היתה הקרקע אטומה כלל: היה שם חלל פתוח.
"וטבעת היתה קבועה בה": טבעת היתה מחוברת בתוך לוח השיש. לא היה על הכוהן אלא לאחוז בטבעת ולמשוך, וכל הטבלה עלתה עמה וגילתה את הפתח שמתחתיה.
תפקידו של הפתח מפורש במשנה: "שבו יורדין לשית", שדרכו היו יורדים אל השית, "ומנקין אותו", ומנקים אותו. השית היה חלל שמתחת לרצפת העזרה, והוא קיבל את הנוזלים שנשפכו על המזבח: יין הנסכים ומי ניסוך המים של סוכות. הנוזלים הללו שהו שם והתיישנו, עד שנקרשו לשקיעה סמיכה. לכלוך וסתימה כאלה היו צריכים פינוי מזמן לזמן, ומרצפת השיש עם הטבעת היתה הפתח שדרכו ירד הכוהן לעשות את המלאכה.
מדוע כבש ולא מעלות
מכאן עוברת המשנה אל הכבש, המדרון שבו עלה הכוהן אל פני המזבח. הרי הכתוב מצווה: "ולא תעלה במעלות", שלא לעלות בדרך של מדרגות, "על מזבחי". ומאחר שמדרגות פסולות, נעשתה העלייה במשטח משופע העולה בהדרגה מרצפת העזרה.
הגמרא מוסיפה ששני כבשים קטנים הסתעפו מן הכבש הגדול. האחד פנה מזרחה והעלה את הכוהן עד לסובב, אותה מסגרת המקיפה את המזבח, שממנה נתן את דם החטאת בחלקו העליון של המזבח. השני פנה מערבה וירד כלפי היסוד; הוא שירת את הכוהן בירידתו, כשהיה עליו לשפוך את שאריות הדם על היסוד שבקרן דרומית מערבית. הרי לנו שני כבשים משניים לצד הכבש העיקרי.
המשנה מלמדת שהכבש נבנה מאבנים המחוברות בסיד, ושני הכבשים הקטנים המסתעפים ממנו נבנו באותה דרך ממש.
מידותיו של הכבש
מקומו ומידותיו באים מיד לאחר מכן: "וכבש היה לדרומו של מזבח", הכבש עמד בצדו הדרומי של המזבח. מידותיו היו "שלושים ושתים", שלושים ושתים אמה אורך, מתמשך דרומה ומתרחק מן המזבח, "על רוחב שש עשרה", ורוחבו שש עשרה אמה.
הרבובה שבמערב הכבש
"ורבובה היתה לו במערבו": בצדו המערבי של הכבש היה פתח קטן, אמה על אמה, והוא נפתח אל חלל שבתוך הכבש. המשנה מבארת את ייעודו: "שֶׁשָּׁם היו נותנין", ששם היו מניחים, "פסולי חטאת העוף", חטאות העוף שנפסלו.
ומדוע נדרש להם מקום אחסון שכזה? מפני שהלכות שריפת קורבנות פסולים אינן שוות בכל המצבים. יש שהקורבן הפסול נשרף מיד, ויש שהוא צריך להישאר תחילה למשך הלילה ורק לאחר מכן נשרף. אותם קורבנות היו זקוקים למקום שיישמרו בו בינתיים.
ומדוע דווקא במקום הזה? מפני שחטאות העוף נשחטו שם עצמו, באותה קרן של המזבח. וכשנתגלה שאחת מהן פסולה, מן הסברא היה להניחה בסמוך, בחלל הבנוי בתוך הכבש כמה פסיעות משם, ולא לטלטלה למקום אחר. מכאן הפתח הקטן הזה שבצדו המערבי של הכבש.