מסכת מידות, פרק א, משנה ג. עד כה עסק הפרק בשמירת בית המקדש ובסיבוביו של איש הר הבית. עכשיו עוברת המשנה מן השומרים אל החומות עצמן, ומוליכה אותנו בסיור בין השערים: כמה היו, היכן עמד כל אחד ואחד, ולאיזה צורך שימש.
קצת התמצאות לפני שמתחילים. בהר המוריה היה רבוע של חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, והרבוע הזה הוא הר הבית שעליו עמד בית המקדש. חומה הקיפה אותו מארבע רוחותיו, ולא נשארה חומה בלי פתח: בחומה הדרומית שני שערים, ובכל אחת מן החומות המערבית, הצפונית והמזרחית שער אחד.
חמישה שערים
פותחת המשנה: "חמישה שערים היו להר הבית", להר הבית היו חמישה שערים.
חולדה: הזוג שבדרום
תחילה מונה המשנה "שני שערי חולדה", שני שערים הקרויים חולדה, שעמדו "מן הדרום", בחומה הדרומית, ושניהם היו "משמשין כניסה ויציאה", שימשו להיכנס ולצאת. ומדוע צד אחד נזקק לזוג פתחים בעוד שאר הצדדים הסתפקו בפתח יחיד? מפני שתנועת העולים כאן הייתה גדולה מכל מקום אחר. הציבור היה בא אל הר הבית מן הדרום וחוזר לביתו באותה דרך עצמה, ופתח אחד לא היה יכול לקלוט המונים הנדחקים פנימה והחוצה בעת ובעונה אחת.
השם חולדה מזכיר את חולדה הנביאה. לפי המסורת הייתה יושבת בין שני השערים האלה ומלמדת את העם בימי בית ראשון.
קיפונוס במערב
"קיפונוס מן המערב, משמש כניסה ויציאה", גם שער קיפונוס שבמערב שימש לכניסה וליציאה. קיפונוס היא מילה יוונית, ומשמעה טיפול בגן ועבודת גינה. מן השם אפשר ללמוד שהיה שם גן, גן ורדים, בירושלים סמוך לצדו המערבי של הר הבית.
טדי בצפון
אחריו בא "טדי מן הצפון", שער טדי שבחומה הצפונית, ועליו אומרת המשנה "לא היה משמש כלום", שלא מילא שום תפקיד. הציבור לא נכנס בו ולא יצא בו מעולם. הוא נשמר למקרה אחד בלבד: כהן שנטמא היה חייב לסלק את עצמו מבית המקדש מיד, ולעשות זאת בלי להיות מטרה לעיני הכול. דרך הפתח הזה יכול היה לפרוש מיד ובלי שירגישו בו. מכאן השם טדי, שעניינו צנעה והסתר.
השער המזרחי
ולבסוף, "שער המזרחי", השער שבמזרח, ועליו שונה המשנה "עליו שושן הבירה צורה": צורת שושן, עיר המלוכה של פרס, הייתה מצוירת עליו. וזה הרקע ההיסטורי לאותה צורה. כאשר חרב בית ראשון וישראל הוגלו, קבעו את מושבם בפרס. לאחר מכן, כשנתן להם מלך פרס רשות לשוב לירושלים ולבנות, התנה עמם תנאי: דמות שושן תוצב על אותו שער, כדי שאימת מלכות פרס תהיה נגד עיניהם תמיד ולא תעלה בלבם מחשבת מרד.
דרכה של פרה אדומה
ממשיכה המשנה: "שבו כהן גדול השורף את הפרה, ופרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה". דרך השער המזרחי הזה היו יוצאים הכהן הגדול השורף את הפרה האדומה, הפרה עצמה, וכל המסייעים לו בעבודה, אל הר המשחה, הוא הר הזיתים, שנמצא במזרחו של בית המקדש. אפר הפרה האדומה היה מעורב במים חיים, והתערובת הזאת שימשה לטהרה.
שים לב שהמשנה כאן הולכת בשיטת רבי מאיר, הסובר ששריפת הפרה האדומה צריכה להיעשות בידי הכהן הגדול. וחכמים אומרים שכל כהן כשר לכך.
נמצא שלשער המזרחי היה תפקיד נוסף מעבר לשמש כניסה ויציאה רגילות. הוא נתן לתהלוכה שהוציאה את הפרה האדומה דרך ישירה מהר הבית אל הר הזיתים, המקום שבו נשרפה הפרה בסופו של דבר.