מדות, פרק ה, משנה ב. פרק חמישי כולו עוסק במדותיה של העזרה, חצר בית המקדש. המשנה הראשונה נתנה את המדות הכלליות שלה, וביניהן מאה שלושים וחמש האמות שמשתרעות בעזרה מן הקצה הצפוני עד הקצה הדרומי. משנתנו מפרקת את המספר הזה לחלקיו, אחד אחד, כדי שנוכל לצייר לעצמנו את כל מה שעמד לאורך הקו הזה.
פותחת המשנה: "מצפון לדרום מאה ושלשים וחמש", המרחק מן הצד הצפוני עד הצד הדרומי היה מאה שלושים וחמש אמה, והמשנה מונה עתה את פרטיו.
המזבח והכבש
"הכבש והמזבח שִׁשִּׁים ושתים", המזבח יחד עם הכבש העולה אליו תפסו ביניהם שישים ושתיים אמה. המספר תמוה לכאורה, שהרי המזבח היה שלושים ושתיים אמה והכבש שלושים ושתיים אמה, וסך הכול היה צריך להיות שישים וארבע. הפתרון הוא שהיתה כאן חפיפה: קצהו התחתון של הכבש היה מונח על גבי היסוד, בסיס המזבח, לאורך שתי אמות, ולפיכך שני המבנים יחד כיסו רק שישים ושתיים אמה מרצפת העזרה.
הטבעות לשחיטה
"מן המזבח לטבעות שמונה אמות", שמונה אמות הפרידו בין פני המזבח שבצפון ובין שורת הטבעות הקרובה. הטבעות היו טבעות שקועות ברצפה, ובהן היו מכניסים את ראש הבהמה כדי שתהיה מוחזקת במקומה בשעת השחיטה.
"מקום הטבעות עשרים וארבע", שטח הטבעות עצמן היה עשרים וארבע אמה, מן השורה הראשונה ועד האחרונה. ארבע שורות היו שם, ובכל שורה שש טבעות. המרווח בין שורה לשורה היה שמונה אמות, ושלושת המרווחים שבין ארבע השורות הם העשרים וארבע האמות.
השולחנות
"מן הטבעות לשולחנות ארבע", מן השורה האחרונה של הטבעות עד השולחנות היו עוד ארבע אמות. מצפון לטבעות עמדו שמונה שולחנות, שעליהם היו מדיחים ומנקים את הקרבן לאחר השחיטה. ומן השולחן הראשון עד האחרון היו עוד ארבע אמות.
שים לב שבמנייתן של המדות האלה המשנה מדלגת על רוחבם של השולחנות עצמם. הם היו סדורים בשתי שורות של ארבעה. רוחבו של כל שולחן היה אמה וחצי, וביניהם, בין שורה לשורה, היתה אמה של רצפה פנויה: אמה וחצי, אמה, ועוד אמה וחצי. נמצא שארבע אמות מרוחבה של העזרה היו שייכות לשולחנות.
הננסין וכותל הצפון
"מן השולחנות ולננסין ארבע", עוד ארבע אמות היו בין השולחנות ובין שורת העמודים הנמוכים. הננסין הללו הוזכרו כבר בפרק שלישי: עמודים קטנים שהיו קבועים בהם אונקליות, ובהם היו מפשיטים את הקרבן ומכינים אותו.
"מן הננסין לכותל העזרה שמונה אמות", שמונה אמות היו בין העמודים האלה ובין כותלה הצפוני של העזרה. אף כאן המשנה מונה רצפה פנויה בלבד, ואינה מכניסה בחשבון לפי שעה את עוביים של הננסין.
השלמת החשבון
נצרף את המספרים שנתנה המשנה: שישים ושתיים, שמונה, עשרים וארבע, ארבע, ארבע, ארבע ושמונה, וסך הכול מאה ועשר אמות. ומאחר שרוחבה של העזרה מצפון לדרום היה מאה שלושים וחמש, חסרות עשרים וחמש אמות במנין. ארבע מהן שייכות לשולחנות, כמו שנתבאר, ונשארו עשרים ואחת אמה שעדיין לא מצאנו להן מקום.
הסיפא של המשנה מגלה היכן העשרים ואחת האלה: "והמותר בין כבש לכותל ומקום הננסין". הן מתחלקות לשני חלקים שווים. חלק אחד, עשר אמות וחצי, היה רצפה פנויה שמתחת לתחתית הכבש עד הכותל שבצדה הדרומי של העזרה. ועשר האמות וחצי האחרות תפסו הננסין עצמם, שאת רוחבם לא הכניסה המשנה עד כה לחשבונה. הרי שמאה שלושים וחמש האמות שבעזרה מצפון לדרום מבוארות עתה כולן.