מסכת מידות, פרק ב, משנה ב. הפרק פתח במידותיו של הר הבית ובשעריו הקבועים בכתלים. עכשיו עוברת המשנה מן המידות אל התנועה, ומלמדת הלכה של הנהגה: משנכנס אדם באחד מן השערים הללו, לאיזה צד הוא פונה?
"כל הנכנסין להר הבית", כל אדם שעלה להר הבית, "נכנסין דרך ימין", היה עושה את כניסתו לצד ימין. באיזה שער שנכנס, מיד בהיכנסו נטה לימינו והמשיך לאורך אותו צד. זו הייתה הנהגה קבועה, ותוצאתה שכל התנועה בהר זרמה כמהלך אחד נגד כיוון השעון.
וכך ציירו זאת: מי שנכנס בשער המזרחי פנה לימינו והלך לאורך הכותל, מוסיף ומקיף לכיוון שער טדי, מקיף והולך עד שהגיע למקום שלשמו בא. וכשסיים, לא חזר על עקבותיו. הוא המשיך באותו מהלך עצמו, מקיף והולך לצד שמאלו, עד שהגיע לנקודה שממנה רצה לצאת.
"ומקיפין ויוצאין דרך שמאל", מקיפים ויוצאים דרך שמאל. הקפתו נמשכה באותה זרימה עצמה, נגד כיוון השעון, עד שהגיע לשער שנמצא לצד שמאל מן השער שבו נכנס, ומשם יצא. וכיוון שכל הקהל התקדם לכיוון אחד, לא נזדמן לאיש להידחק כנגד באים ממול.
המקיף לצד האחר
"חוץ ממי שאירעו דבר", חוץ מאדם שאירע לו דבר, "שהוא מקיף לשמאל", שהוא מקיף לצד שמאל. אדם כזה פנה בכוונה לכיוון ההפוך, לשמאל, כלומר עם כיוון השעון סביב ההר. וכיוון שכל הקהל זרם ממולו, לא היה מצבו יכול לעבור בלי שיבחינו בו.
וזו הייתה כל תכלית ההליכה כנגד הזרם: הוא רצה שישאלו אותו. ואכן שאלו אותו: "מה לך מקיף לשמאל?" מה לך שאתה מקיף לצד שמאל?
תשובה אחת שהייתה בפיו: "שאני אבל", אבל אני. מת לו קרוב, והוא הלך כנגד הקהל כדי שאבלותו תהיה מוכרת. וכל מי ששמע ענה לו בברכה: "השוכן בבית הזה ינחמך", מי ששכינתו שורה בבית הזה ינחם אותך. הריבונו של עולם, ששכינתו שוכנת במקום הזה עצמו, ינחם אותך על מי שאבד לך.
התשובה השנייה: "שאני מנודה", מנודה אני. כשאדם סירב לקבל את פסק בית הדין, יכולים היו הדיינים לנדותו עד שיקבל את הכרעתם. המנודה מרוחק משאר בני אדם, ואין אוכלים ושותים עמו. וההליכה כנגד זרם הקהל ביטאה בדיוק את אותה הפרשה.
גם לו הייתה ברכה בפי העובר: "השוכן בבית הזה ייתן בלבם ויקרבוך", מי ששכינתו שורה בבית הזה ייתן בלבם, בלב הדיינים שנידו אותו, שיקרבו אותך ויתירו את מה שגזרו עליך. אלו דברי רבי מאיר.
תיקונו של רבי יוסי
רבי יוסי חלק על הנוסח הזה. "אמר לו רבי יוסי", אמר לו רבי יוסי: "עשיתן כאילו", בנוסח כזה עשית את בית הדין כאילו "עברו עליו את הדין", כאילו דנו את דינו שלא כשורה ונידו אותו בלא שהתחייב בכך, ועכשיו אנו מתפללים שיחזרו בהם. אבל בית הדין עשה בדיוק את המוטל עליו. מי שצריך לשנות את דרכו הוא המנודה עצמו, ולא הדיינים שנידו אותו.
לפיכך מנסח רבי יוסי את הברכה מחדש: "השוכן בבית הזה", מי ששכינתו שורה בבית הזה, "ייתן בלבך", ייתן בלבך שלך, "ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך", שתשמע למה שחבריך אומרים לך, תראה במה סרת מן הדרך ותיישר את עצמך, ואז יקרבו אותך ויתירו את הגזרה.