מסכת מידות, פרק ה, משנה א. לאחר שסיימה המשנה לתאר את המבנים השונים שבבית המקדש, היא פונה עתה אל העזרה כולה ומוסרת את מידותיה הכלליות. משנה זו מודדת את השטח ממזרח למערב ומראה כיצד מצטרף הסכום הכולל, קטע אחר קטע, מכל אותם חלקים שכבר למדנו עליהם.
המשנה פותחת בסיכומים. העזרה כולה, "כל העזרה", היה בה "אורך" של "מאה ושמונים ושבע": מאה שמונים ושבע אמות. "רוחב" שלה עלה ל"מאה ושלושים וחמש": מאה שלושים וחמש אמות. שני המספרים מתארים את החלל הסגור שבתוך העזרה, כשהכתלים שהקיפו אותה אינם נכללים בחשבון.
הפירוט ממזרח למערב
"מן המזרח למערב": כשהולכים מקצה העזרה המזרחי לכיוון מערב, נחלקות אותן מאה שמונים ושבע אמות לחלקיהן, אחד אחד.
תחילה, מיד עם הכניסה מן המזרח, בא "מקום דריסת ישראל", רצועה של "אחד עשר אמה", אחת עשרה אמות. כאן היה העם מתאסף, וישראלים שאינם כהנים לא היו נכנסים בדרך כלל הלאה משם. מכאן שמו: השטח שישראל הורשו לדרוך עליו.
סמוך לו "מקום דריסת הכהנים", עוד "אחד עשר" אמות שיוחדו לכהנים לעמוד בהן ולעבור בהן, ובעיקר שימשו אותם בשעה שהיו ניגשים להקריב את הקרבנות.
"המזבח שלושים ושתים". המזבח עצמו תפס את שלושים ושתיים האמות הבאות מאורכה של העזרה.
"בין האולם ולמזבח": הרווח שמן הקצה המערבי של המזבח ועד כותל האולם הקדמי שבמזרח היה "עשרים ושתים אמה", עשרים ושתיים אמות, ובתוך מרחב זה עמדו המעלות שבהן עולים אל האולם.
"ההיכל" תפס "מאה אמה", מאה אמות, והוא המספר שכבר נמסר לנו בפרק ד למידת ההיכל בציר זה.
ולבסוף, "לאחורי בית הכפורת", מאחורי התא שבו היה הכפורת, כלומר מאחורי קודש הקודשים שבירכתי ההיכל במערב, היו עוד אחת עשרה אמות, "אחד עשר אמה".
נצרף את החלקים יחד: אחת עשרה לישראל, אחת עשרה לכהנים, שלושים ושתיים למזבח, עשרים ושתיים בין המזבח לאולם, מאה להיכל, ואחת עשרה לאחורי בית הכפורת. הסכום עולה בדיוק למאה שמונים ושבע אמות, כל אורכה של העזרה ממזרח למערב.