מסכת מידות, פרק ד, משנה א. פרקנו פונה עתה למדידות ההיכל. המילה "היכל" עשויה לכלול את כל הבניין, אך כאן כוונת המשנה לחדר מסוים: הקודש, שהאולם היה במזרחו וקודש הקודשים במערבו. שש אמות היה עוביים של הכתלים שהקיפו אותו, ובכותל המזרחי היה קבוע הפתח שדרכו נכנס אדם מן האולם פנימה אל ההיכל.
המשנה פותחת במידותיו של אותו פתח: "פתחו של היכל גבהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות", פתח ההיכל היה גבוה עשרים אמה ורחב עשר אמות.
ארבע דלתות, שני זוגות
"וארבע דלתות היו לו", ארבע דלתות שימשו את הפתח הזה. כל אחת מהן הייתה גבוהה עשרים אמה ורחבה חמש אמות, כך שזוג העומד זה בצד זה מכסה את כל עשר האמות של הפתח. "שתיים בפנים ושתיים בחוץ", זוג אחד היה קבוע פנימה יותר, לאורך פניו הפנימיים של כותל שש האמות שהיה בין האולם ובין ההיכל, והזוג השני היה קבוע חוצה יותר, לאורך פניו החיצוניים של אותו כותל עצמו.
ומה המקור לכך? "שנאמר, שתים דלתות להיכל ולקודש", יחזקאל מדבר על שתי דלתות להיכל ושתיים לקודש. הזוגות שהזכיר הפסוק מתפרשים כשני מערכי דלתות: המערך הקרוב יותר לקודש הקודשים, שהפסוק מייחס לקודש, והמערך הרחוק יותר, שהפסוק מייחס להיכל.
לאיזה צד נפתח כל זוג
"החיצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עוביו של כותל", הזוג החיצוני נפתח מערבה, אל תוך חלל הפתח, וכשנפתחו נצמדו אל מחיצת שש האמות שבין האולם להיכל וכיסו את עובייה. "והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות מאחר הדלתות", הזוג הפנימי נפתח לצד ההפוך, אל תוך ההיכל, וכיסה את רצועות הכותל שהסתיר מן העין.
ומדוע היה בכך עניין? "שכל הבית טוח בזהב חוץ מאחר הדלתות", זהב היה מצפה כל שטח ושטח בהיכל, חוץ מאותן רצועות כותל שהדלתות הפתוחות הסתירו מן העין. הואיל ולא נתן בהן אדם עינו כל זמן שהדלתות נשענות עליהן, אין תועלת בציפוין.
שיטת רבי יהודה
"רבי יהודה אומר, בתוך הפתח היו עומדות", רבי יהודה מתאר בדרך אחרת את מקום עמידתן של הדלתות. לדעתו היו לפתח מזוזות משני צדדיו, במזרח ובמערב, והדלתות היו מחוברות אליהן, וכל ארבע הדלתות עמדו בתוך עוביו של הפתח עצמו.
"כמין אסטרמיטה היו ונכפלות לאחריהן", בניינן היה כמין אסטרמיטה, דלת העשויה משני לוחות המחוברים בצירים, כך שכל דלת נכפלת על עצמה. וכל הכפילה נעשתה בתוך הפתח. "אלו שתי אמות וחצי ואלו שתי אמות וחצי", כשנפתחו, תפס הזוג החיצוני שתי אמות וחצי מעוביו של הכותל, והזוג הפנימי עוד שתי אמות וחצי. "חצי אמה מזוזה מכאן וחצי אמה מזוזה מכאן", חצי אמה למזוזה מכאן וחצי אמה למזוזה מכאן, והרי כל שש האמות.
רבי יהודה סומך את תיאורו על פסוק ביחזקאל: "שתים דלתות לדלתות, שתים מוסבות דלתות, שתים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת", לדלתות עצמן יש שתי דלתות, דלתות מוסבות, שתיים לדלת זו ושתיים לחברתה. מכיוון שהפסוק מייחס זוג דלתות לכל דלת ודלת, למדנו שכל דלת הייתה עשויה משני לוחות. ומשקורא להן דלתות מוסבות, לימד שאותם לוחות סובבים ונכפלים זה על זה.
משנה זו היא מן המקומות שמתבררים לאין ערוך יותר כשיש לפניך תרשים. כל תכליתה לתאר בדיוק היכן היו מוצבות ארבע הדלתות בחלק הזה של בית המקדש.