מסכת מידות, פרק א, משנה א. מסכת מידות היא מסכת המידות של בית המקדש: היא מוליכה אותנו בתוך מבנה המקדש, שער אחר שער, לשכה אחר לשכה, עזרה אחר עזרה. אלא שלפני שהמשנה נוקבת במידה אחת, היא פותחת דווקא באנשים שעמדו בין כתלי המקדש במשך כל הלילה, ובשלושת המקומות שבהם שמרו הכוהנים.
מצוות בניית מקדש לה'
עם ישראל נצטווה מן התורה לבנות משכן לשכינה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". זוהי מצוות עשה, חובה פעילה להקים מבנה שבו יוקרבו הקורבנות, שבו תיעשה עבודת ה' על כל פרטיה, ושאליו יעלה העם שלוש פעמים בשנה ברגלים: פסח, שבועות וסוכות.
בית קבע בירושלים הגיע רק לאחר זמן. במשך מאות שנים עבד העם את ה' במשכן, מקדש נייד שהוקם במקום אחד ולאחר מכן במקום אחר: ארבע עשרה שנה בגלגל, שלוש מאות שישים ותשע שנה בשילה, וחמישים ושבע שנה שהתחלקו בין נוב לגבעון. רק כאשר החל שלמה המלך בבנייה בהר הבית קיבל בית ה' כתובת קבועה, ומאותה שעה ואילך אין בעולם מקום אחר שראוי לו.
לאחר ארבע מאות ועשר שנות עבודה באותו בית מקדש, החריבו אותו נבוכדנצר ומלכות בבל בתשעה באב.
בית שני וחזון יחזקאל
בימי הגלות הראו ליחזקאל הנביא חזון של המקדש העתידי, מבנה שהיה שונה מזה שבנה שלמה. כששבו בני ישראל לארץ ניסו לבנות על פי אותו חזון, אך ההוראות היו קשות מכדי שיוכלו לרדת לסופן. בסופו של דבר בנו על פי תוכניתו המקורית של שלמה המלך, כלומר בעיקרו של דבר כבית ראשון, ושילבו בה כמה שינויים שנלמדו מיחזקאל. את מבנהו של בית שני זה מתארת מסכת מידות.
הבית נבנה בשנת ג'ת"ח. כשלוש מאות שנה לאחר מכן, בשנת ג'תשמ"א, פתח הורדוס בבנייה מחודשת רחבת היקף ששינתה את פני המקדש שינוי ניכר, והמפרשים נחלקו אם המידות שבמסכתנו הן של המבנה הקודם או של זה של הורדוס. בית שני שימש את עם ישראל ארבע מאות ועשרים שנה. בשנת 70 למניינם, בתשעה באב, החריבוהו הרומאים.
אלפי שנים חלפו מאז, ובכל זאת אין יום ואין תפילה שבהם אין עם ישראל מתחנן לפני ה' שישיב אותנו לירושלים ושנזכה לראות בעינינו את השכינה שבה ושורה בביתו.
מדוע אנו לומדים את המסכת
הרמב"ם נותן טעם פשוט ללימוד המסכת כולה: תבנית המקדש, מידותיו ויחסי חלקיו, חייבת להישמר בידינו, כדי שנדע כיצד לבנותו כשתגיע השעה לבית המקדש השלישי, במהרה בימינו אמן.
רש"י ותוספות מבינים אחרת. לשיטתם בית המקדש השלישי ירד בנוי ומשוכלל מן השמיים, ולא ידי אדם יבנוהו. לפי הבנה זו אין בלימוד מידות שום תכלית של בנייה; תכליתו היא הכיסופים. השקיעה בבית ה', בחצרותיו ובלשכותיו, במידותיו ובכל מה שנעשה בתוכו, נועדה להצית בנו געגוע אליו, להניע אותנו לתקן את דרכינו ולשוב אל ה', ולזרז את ביאת משיח צדקנו, אמן, עד שהמקדש ישוב להיות חלק מחיינו.
שלושה מקומות שבהם שמרו הכוהנים
המשנה פותחת: "בשלושה מקומות", כלומר בשלושה מקומות "הכוהנים שומרים בבית המקדש". בכל לילה עמדו על משמרתם שלושה כוהנים ועימם עשרים ואחד לויים. שמירת לילה זו היא חובה מן התורה, ותכליתה אינה שמירה מפני גנבים או הגנה על חפצי ערך. היא ביטוי של כבוד: בית ה' לא יעמוד ריק ובלא שמירה, אלא תמיד יהיו בתוכו אנשים עומדים וערים.
היכן עמדו אותם שלושה כוהנים? המשנה נוקבת בשם כל מקום ומקום.
- בית אבטינס, שנקרא כך משום שבית אבטינס היו מפטמים באותה לשכה את הקטורת. שם עמד כוהן אחד.
- בית הניצוץ, על שם הניצוץ. לשכה זו הייתה ממוקמת ממש מעל שער הניצוץ, והמסכת עוד תרחיב עליה בהמשך.
- בית המוקד, לשכת המדורה, שהייתה קבועה בתוך כותל העזרה שבצפון.
עשרים ואחד מקומות שבהם שמרו הלויים
המשנה ממשיכה: "והלויים בעשרים ואחד מקום". עשרים ואחת עמדות נוספות היו מאוישות בבני שבט לוי, והמשנה מונה אותן אחת אחת:
- חמישה עמדו על "חמישה שערי הר הבית", חמשת שערי הר הבית.
- ארבעה הוצבו ב"ארבע פינותיו מתוכו", ארבע פינות הר הבית, כשהם עומדים מבפנים לחומות ולא מחוץ להן.
- עוד חמישה ב"חמישה שערי העזרה", השערים המובילים אל תוך העזרה.
- ארבעה נוספים ב"ארבע פינותיו מבחוץ", פינות העזרה, אלא שעמדות אלו היו מצידן החיצוני של החומות.
- לוי אחד ב"לשכת הקורבן", אחת הלשכות הקטנות שבתוך בית המוקד, שבה החזיקו בהמות שהוקדשו לקורבנות.
- אחד ב"לשכת הפרוכת", לשכה רחבה שבה היו אורגים את הפרוכת שהבדילה בפני קודש הקודשים.
- אחד עמד "לאחורי בית הכפורת", ממערב לקודש הקודשים, מאחורי החדר שבו היו מונחים הארון וכפורתו.