מעילה, פרק ה, משנה ה. כל הפרק הזה עוסק בשיעורים ובגבולות של דיני מעילה, כלומר השימוש בהקדש שלא כדין. הכל נסמך על כלל אחד: אין אדם מתחייב אלא כשההנאה שנהנה מן ההקדש הגיעה לשווי של פרוטה אחת. השאלה שמשנתנו באה לברר היא מה הדין כשהשווי הזה מתקבץ מעט מעט ולא בבת אחת: מחולק בין שני אנשים, מחולק בין שני סוגי הנאה, או מחולק על פני כמה ימים.
ארבעה צירופים
ארבעה זוגות מובאים כאן. "אכילתו ואכילת חברו", מה שאכל הוא ומה שאכל חברו: אכל הקדש בשווי חצי פרוטה, ונתן לאדם אחר הקדש באותו שווי לאכול. "הנאתו והנאת חברו", ההנאה שלו וההנאה של חברו: בשמן של הקדש, למשל, סך חצי פרוטה ממנו על גופו וכשיעור הזה סך על חברו. ומכאן המשנה מערבת בין הסוגים: "אכילתו והנאת חברו", מה שאכל הוא יחד עם הנאה מסוג אחר שנהנה חברו, ו"הנאתו ואכילת חברו", הנאה שלו שאינה אכילה יחד עם מה שאכל חברו.
בכל ארבעת המקרים הדין אחד: "מצטרפין זה עם זה", כל אחד מצטרף לחברו. שום מעשה בפני עצמו לא הגיע לשיעור הנדרש, ואף שני החלקים לא היו הנאה מאותו סוג (זה בפה וזה בסיכה), ובכל זאת שני החצאים מצטרפים לפרוטה שלמה, והאדם חייב במעילה.
מדוע מצטרפים: אדם אחד עומד מאחורי שני המעשים
הטעם שהחצאים הנפרדים נמנים כאחד הוא שאדם אחד עומד מאחורי כולם. את החצי הראשון אכל בעצמו, ואת החצי השני הוא זה שנתן ליד חברו. גם האכילה וגם ההנאה באו מכוחו ובמעשהו, ולפיכך שתי חציי הפרוטות אינן שני מעשים נפרדים; זהו מעשה אחד של שימוש בהקדש שלא כדין, שנחלק במקרה בין שני גופים ובין שתי צורות של הנאה.
"ואפילו לזמן מרובה"
ממשיכה המשנה: "ואפילו לזמן מרובה", אפילו בהפרש זמן ניכר. אין דרישה ששני החלקים יהיו סמוכים זה לזה. נניח שביום אחד אכל מן ההקדש בשווי חצי פרוטה, ורק למחרת נתן הקדש בשווי כזה לחברו לאכול: השניים עדיין מצטרפים, ויש כאן חיוב מעילה. עצם חלוף הזמן אינו מנתק מעשה אחד מן השני.
מה כן מפריד: העלם אחד
הידיעה היא זו שמפרידה ביניהם. הצירוף מתקיים רק אם כל השתלשלות הדברים אירעה בתוך העלם אחד, פרק זמן אחד שבו לא הכיר כלל שמעשהו אסור. אם בין החלק הראשון לשני נודע לו שמה שעשה אסור, ידיעה זו חוצה את הרצף לשניים. נותרו בידו שני מעשים נפרדים, ובכל אחד מהם הנאה של חצי פרוטה בלבד, ואף אחד מהם אינו מגיע לשיעור הנדרש.
לפיכך אדם שעשה בשגגה, ואחר כך נודע לו שמעשהו היה אסור, ורק לאחר מכן לקח חצי שני מן ההקדש, כשחצי אחד קדם לידיעה וחצי בא לאחריה, אינו חייב במעילה כלל. כל הפרוטה של הנאה צריכה להתקבץ בתוך העלם אחד רצוף.