מעילה, פרק ב, משנה ד. הפרק שלנו עובר על הקרבנות אחד אחד ומתווה, שלב אחר שלב, כיצד חלים דיני מעילה (הנאה מנכסי הקדש) על כל קרבן וקרבן, ומאימתי הם פוקעים ממנו. משנתנו עוסקת בעולה, הקרבן הנשרף כולו על גבי המזבח, ועוקבת אחר דרגות הקדושה המשתנות שלה מרגע ההקדש ועד שיוצא אפרה האחרון מירושלים.
מי מביא עולה
לפני שנקרא את המשנה, כדאי לדעת עד כמה קרבן זה שכיח. עולה מביאים היולדת לאחר לידתה, המצורע בטהרתו, הנזיר בתום נזירותו, הגר הנכנס תחת כנפי השכינה, וכל אדם העולה לבית המקדש בעלייה לרגל בשלושת הרגלים. ומלבד החובות הללו, יכול אדם להביא עולה כנדבה גמורה.
אף לציבור יש חובות משלו בעולות. קרבן התמיד קרב בכל בוקר ובכל אחר הצהריים, שני תמידים בכל יום, וקרבן המוסף מתווסף בשבת, בראש חודש ובחגים. וכל אימת שהמזבח היה עומד בטל, היו מביאים עליו עולות נדבה כדי לתפוס אותו, שלא ישב ריקם.
השלב הראשון: ההקדש
"העולה מועלין בה משהוקדשה". העולה נכנסת לדיני מעילה מרגע שהוקדשה, כלומר מן הרגע שאמר עליה הבעלים על הבהמה הזאת שהיא עולה. מאותה אמירה ואילך היא ממון הקדש, וההנאה ממנה מחייבת בקרבן מעילה.
השלב השני: לאחר השחיטה
"נשחטה, הוכשרה להיפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה". משנשחטה, עולה הבהמה לדרגת קדושה גבוהה יותר, ועם זה באה גם פגיעוּת חדשה: מעתה היא יכולה להיפסל. היא נפסלת במגע טבול יום (מי שטבל ועדיין לא העריב שמשו) או מחוסר כיפורים (מי שעדיין חייב בקרבנות המשלימים את טהרתו), וכן בלינה, אם לן דמה ולא נזרק על המזבח לפני שקיעה.
השלב השלישי: לאחר זריקת הדם
"נזרק דמה, חייבין עליה משום פיגול, נותר, וטמא". משנזרק הדם על המזבח, הגיע הקרבן לשלב שבו חלים עליו האיסורים החמורים של פיגול, נותר וטמא, שהאוכל ממנו בנסיבות שבהן דינים אלו נוהגים חייב כרת.
"ואין מועלין בעורה". באותו רגע עצמו יוצא העור מכלל מעילה. זריקת הדם היא המכשירה את הבשר לעלות על גבי המזבח, והתורה זיכתה את העור לכהנים רק משהוכשר הבשר למזבח. מכאן ואילך העור הוא ממונם של הכהנים, ואינו עוד בכלל קודשי ה', ואין בו מעילה.
השלב האחרון: הבשר עד בית הדשן
"אבל מועלין בבשר עד שיצא לבית הדשן". הבשר, לעומת זאת, נשאר בדיני מעילה גם בשעה שהוא נשרף על המזבח, ואף לאחר מכן. התורה מחייבת שבשר העולה יִכלה כולו על גבי המזבח, ולפיכך אין המצווה נגמרת עד שתסתיים השריפה ויסולק האפר מעל המזבח ויוצא אל בית הדשן, מקום האפר שמחוץ לירושלים.
עד אותה הוצאה עדיין יש כאן מעילה. משיצא האפר לבית הדשן, נתקיימה מצוות הקרבן במלואה, ובמקום שהמצווה נשלמה, שוב אין מעילה נוהגת.