מעילה, פרק ו, משנה ג. הפרק ממשיך לברר את דיני המעילה בהקדש כשהיא נעשית על ידי שליח. הכלל שנקבע קודם לכן פשוט להלכה ועדין ליישום: אם השליח עשה בדיוק כדבריו של המשלח, המעילה חלה על המשלח, שהרי רצונו נתקיים; ואם השליח שינה מן השליחות, המעילה חלה על השליח עצמו, שהרי מה שנעשה מעשה ידיו הוא. משנתנו מוליכה את הכלל הזה אל מקרים שבהם חצי מן השליחות קוימה וחצייה קולקלה.
"נתן לו פרוטה", אדם מסר לשלוחו בשוגג שווה פרוטה של הקדש, "אמר לו: הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות", כלומר: קנה לי בחצי פרוטה נרות ובחצי פרוטה פתילות. "הלך והביא לו בכולן נרות או בכולן פתילות", השליח הוציא את כל הפרוטה על נרות בלבד, או על פתילות בלבד.
ואחר כך מציגה המשנה את התמונה ההפוכה. "או שאמר לו: הבא לי בכולן נרות או בכולן פתילות", המשלח אמר: הוצא את כל הפרוטה על נרות, או את כולה על פתילות. "הלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות", והשליח דווקא חילק את הכסף וקנה נרות בחצי פרוטה ופתילות בחצי הנותר.
בשני המקרים ההלכה היא "שניהם לא מעלו": לא זה ולא זה מעל.
מדוע שניהם פטורים
התבוננו במה שאירע בכל אחד מן המקרים. בשניהם קיים השליח את רצון המשלח בחצי הפרוטה, וסטה ממנו בחצי השני. במקום שבו שמע לדבריו, ההוצאה נזקפת למשלח; במקום שבו שינה, ההוצאה נזקפת לשליח. נמצא שהמשלח מחויב בחצי פרוטה של הקדש והשליח מחויב בחצי פרוטה של הקדש.
ומאחר שאין מעילה אלא בשווה פרוטה שלמה, ואף אחד מהם כשלעצמו לא נהנה מן ההקדש אלא בחצי פרוטה, אין כאן מעילה כלל. ואי אפשר לצרף את שני החצאים, שהרי הם של שני בני אדם שונים. לא המשלח מעל ולא השליח מעל.
כשהשליח משנה פעמיים
"אבל אם אמר לו: הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני ובחציה פתילות ממקום פלוני". כאן פירט המשלח לא רק את החפצים אלא גם את החנויות: קנה לי נרות בחצי פרוטה מן המקום הזה, ופתילות בחצי פרוטה מן המקום ההוא. "והלך והביא לו נרות מבית פתילות ופתילות מבית נרות", השליח החליף ביניהם: קנה את הנרות בחנות שנצטווה לקנות בה פתילות, ואת הפתילות בחנות שנצטווה לקנות בה נרות.
כאן פוסקת המשנה "השליח מעל": השליח מעל וחייב.
הטעם הוא שבמקרה הזה שינה השליח מן השליחות בשני חצאיה. שום דבר ממה שעשה לא היה כרצון המשלח, ולפיכך כל הפרוטה של הקדש נזקפת לחשבונו, ונמצא שנהנה משווה פרוטה שלמה.
שימו לב עד היכן הדברים מגיעים. השליח הביא בדיוק את החפצים שנתבקשו, נרות ופתילות, ובדיוק ביחס שנתבקש. ואף על פי כן, מפני שקנה אותם במקומות הלא נכונים, הוא לבדו נעשה החייב. הוא עשה שתי הוצאות נפרדות, בשני זמנים נפרדים, בשני מקומות שלא הורשה לקנות בהם. כל חצי היה מעשה שלו ולא מעשה משלחו, ושני החצאים מצטרפים בחשבונו שלו לפרוטה שלמה של מעילה.