מעילה, פרק ד, משנה א. אין אדם חייב במעילה אלא אם כן נהנה מן ההקדש בשווי פרוטה לפחות. הפרק החדש נפתח בשאלה: מה הדין כאשר אין דבר אחד שממנו נהנה בשווי פרוטה שלמה, אך כמה הנאות קטנות מצטברות יחד לפרוטה או יותר? האם הן מתחברות לחיוב אחד, או שכל אחת נשארת קטנה מכדי שיעור?
המשנה בוחנת זאת בשני סוגי הקדש. הראשון הוא קדשי המזבח, דברים שהוקדשו לקרבן: בהמות כבקר, כצאן ועיזים, ועופות כתורים ובני יונה, וכן הסולת, השמן והיין שבאים למנחות ולנסכים. השני הוא קדשי בדק הבית, דברים שהוקדשו לצורכי אחזקת בית המקדש. בכלל זה חומרים שנעשה בהם שימוש בבניין עצמו, כזהב וכסף, וגם דברים שאינם ראויים לשמש בתיקונים במישרין, אלא נמכרים ודמיהם הולכים לאחזקה.
קדשי המזבח מצטרפים זה עם זה
"קדשי המזבח" (הדברים שהוקדשו למזבח) "מצטרפין זה עם זה" (מתחברים זה עם זה) "למעילה" (לעניין חיוב מעילה).
דברים שהוקדשו למזבח מצטרפים זה לזה בשעה שמודדים את ההנאה. אם נהנה אדם בשוגג מכמה מהם, וסך ההנאה מגיע לפרוטה, אותו סך הוא המחייבו. למשל, נהנה חצי פרוטה מן העולה וחצי פרוטה מן החטאת: הרי מעל בהקדש.
אין צורך ששתי ההנאות יהיו סמוכות זו לזו. אף אם עבר זמן ניכר ביניהן, כל שהיו בתוך העלמה אחת, כלומר שלא נודע לו בינתיים שנהנה מן ההקדש, שני הסכומים מצטרפים לעבירה אחת.
צירוף לעניין פיגול, נותר וטמא
"ולחייב עליהן" (ולחייב עליהם) "משום פיגול" (מחמת פיגול) "נותר" (מחמת נותר) "וטמא" (ומחמת אכילה בטומאה).
הצירוף הזה פועל גם לשאר איסורי הקרבנות. האוכל כזית פיגול, כזית נותר, או כזית מבשר קודש כשהוא טמא, חייב כרת. פיגול: בשעת העבודה חשב המקריב לזרוק את הדם או לאכול את הבשר חוץ לזמנו, ומחשבה זו פוסלת את הקרבן. נותר: בשר קודש שנשאר מעבר לזמן שבו היה צריך להיאכל, ונפסל בכך. טמא: האוכל עצמו היה טמא בשעה שאכל מן הקרבן.
גם במקרים אלו מצטרפים שיעורים משני קרבנות נפרדים. מי שאכל חצי כזית מפיגול של עולה ואחר כך חצי כזית מפיגול של חטאת, אכל כזית שלם, וחייב עליו כרת.
בדק הבית: קדשים לתיקון המקדש
"קדשי בדק הבית" (הדברים שהוקדשו לתיקון בית המקדש) "מצטרפין זה עם זה" (מתחברים זה עם זה).
הצירוף אינו מוגבל לקדשי המזבח. גם נכסים שהופרשו לקרן התיקונים של בית המקדש מצטרפים עד לשיעור פרוטה. נהנה חצי פרוטה מדבר אחד וחצי פרוטה מדבר שני, ושני הסכומים יחד יוצרים מעילה.
צירוף בין שני הסוגים
"קדשי המזבח" (הדברים שהוקדשו למזבח) "וקדשי בדק הבית" (והדברים שהוקדשו לתיקון בית המקדש) "מצטרפין זה עם זה" (מתחברים זה עם זה) "למעילה" (לעניין חיוב מעילה).
ולסיום, אף הנאות משני הסוגים השונים מצטרפות זו לזו. הנאה מדבר שהוקדש למזבח מצטרפת להנאה מדבר שהוקדש לאחזקת בית המקדש כדי להשלים את שיעור הפרוטה.
בקצרה: כל הקדש של בית המקדש, בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית, מצטרף בכל צירוף שיהיה. משהגיע סך ההנאה לפרוטה, עבר האדם על איסור מעילה.