מכות, פרק ג', משנה י"ג. המשנה ממשיכה למסור את פרטי ביצוען של המלקות, ופותחת בתיאור הרצועה שבה מלקים.
פרטי הרצועה:
"יד טפח" - ידית הרצועה היא באורך של טפח.
"רחבה טפח" - הרצועה עצמה היא ברוחב של טפח.
"וראשה מגעת על פי כרסו" - קצה הרצועה מתוכנן בגודל המגיע עד בטנו של המולקה.
הגמרא מציינת כי מכיוון שאנשים שונים זה מזה בגודלם, בהכרח הייתה הרצועה ניתנת להתאמה - היה בה מרכיב שאפשר להאריך ולקצר לפי מידתו של האדם.
חלוקת המכות:
"ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו" - כפי שהוזכר במשנה הקודמת, שליש מן המכות ניתנות בחלקו הקדמי של הגוף, ושני שלישים מאחוריו, על גבו, משני צדי הגב.
תנוחת המולקה:
"ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה" - אין מלקים את האדם כשהוא עומד ולא כשהוא יושב, אלא כשהוא נוטה ומוטה בלבד. "שנאמר: והפילו השופט" - השופט צריך להפילו, ומכאן שהוא נמצא במצב של נפילה; מצב זה הוא כמעט בזווית של ארבעים וחמש מעלות.
"וְהַמַּכֶּה מַכֶּה בְּיָדוֹ אַחַת בְּכֹל כֹּחוֹ" - המלקה בפועל מכה ביד אחת, אך משתמש בכל כוחה של אותה יד.
לסיכום: במשנה זו למדנו את פרטי הרצועה - ידית באורך טפח, רוחב של טפח, וקצה המגיע עד פי כרסו של המולקה, כשהרצועה ניתנת להתאמה לפי מידת האדם; את חלוקת המכות לשליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו; את חובת ההטיה הנלמדת מן הכתוב "והפילו השופט"; ואת אופן ההכאה - ביד אחת ובכל כוחו.