מלקות, פרק ג', משנה י"ב. המשנה מבארת את אופן ביצוע המלקות בפועל: כיצד מלקין את הלוקה.
קשירת הלוקה לעמוד:
שתי ידיו של הלוקה נקשרות אל עמוד, אחת מכל צד. גובהו של אותו עמוד מגיע בערך עד מקום הלב, באמצע החזה, והלוקה מושען כנגדו ונשען מעליו כשידיו קשורות.
חשיפת הבשר:
חזן הכנסת - השמש המשמש בבית הדין - אוחז בבגדו של הלוקה: אם "נקרע - נקרע", ואם נפרם לאורך התפרים - "נפרם", "עד שהוא מגלה את לבו". כלומר, עליו לחשוף את חזהו ואת גבו, כדי שהמלקות יינתנו על בשרו ולא על בגדו.
מקומו של המלקה והרצועה שבידו:
מאחורי הלוקה קבועה רחבה של אבן, ועליה עומד השמש הממונה על ההלקאה. בידו רצועה, המורכבת משני סוגי עור:
רצועה של עור עגל - כפולה "אחד לשתיים ושתיים לארבע", כך שלמעשה זו רצועה בת ארבע שכבות.
שתי רצועות של עור חמור - רצועות דקות מאוד, הנכנסות ויוצאות, למעלה ולמטה, בתוך קפלי רצועת העגל. פירוש הדבר: נוקבים חורים ברצועת עור העגל הכפולה בת ארבע השכבות, ובהם שוזרים את שתי רצועות עור החמור פנימה והחוצה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר ההכנה למלקות - קשירת ידי הלוקה אל עמוד המגיע עד מקום הלב, חשיפת חזהו וגבו כדי שהמלקות יינתנו על בשרו, עמידת השמש על רחבה של אבן מאחוריו, ומבנה הרצועה: עור עגל כפול לארבע ובו שזורות שתי רצועות דקות של עור חמור.