מסכת מכות פרק ג', משנה י'. המשנה עוברת עתה לפרטי אופן ביצוע המלקות בפועל, ופותחת בשאלה היסודית: כמה מלקות נותנים לאדם?
מספר המלקות:
המשנה קובעת: "ארבעים חסר אחת" - ארבעים פחות אחת, שלושים ותשע, "שנאמר: במספר ארבעים".
מדוע אין נותנים ארבעים מלקות? הגמרא מבארת זאת מדיוק לשון הפסוק: אילו ביקשה התורה שילקה ארבעים, הייתה נוקטת "ארבעים במספר" - שארבעים הוא המספר עצמו. משנקטה "במספר ארבעים", מורה הלשון על המספר המוביל אל ארבעים, המספר הסמוך לו ממש - ולפיכך שלושים ותשע.
שיטת רבי יהודה:
רבי יהודה חולק ונוקט בקריאתו הפשוטה של הפסוק: "ארבעים שלמות הוא לוקה" - ארבעים מלקות שלמות, כלשון התורה, ואין הוא מקבל דרשה זו.
מקום המלקות ושאלת המכה היתרה:
במשנה י"ג נלמד כי המלקות מתחלקות לשלושה חלקים:
שלוש עשרה מלקות בצד אחד של גבו.
שלוש עשרה מלקות בצדו השני של גבו.
שלוש עשרה מלקות על חזהו.
לדעה הראשונה, שלושים ותשע המלקות מתחלקות לשלושה חלקים שווים. אך לשיטת רבי יהודה, שמספרן ארבעים, נשאלת השאלה: "והיכן הוא לוקה את היתרה" - היכן ניתנת המכה הנוספת, הארבעים, שאינה מתחלקת בשלוש?
על כך משיבה המשנה: "בין כתפיו" - מכה אחת בדיוק באמצע, בין כתפיו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מספר המלקות - ארבעים חסר אחת, הנלמד מדיוק הלשון "במספר ארבעים", המורה על המספר הסמוך לארבעים; ואת שיטת רבי יהודה, שלוקה ארבעים שלמות, ובהתאם לכך המכה היתרה ניתנת בין כתפיו.