מכות פרק א' משנה ט': כת אחת של עדים

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

מכות, פרק א', משנה ט'. משנה זו ממשיכה לעסוק בשאלה מה מהווה כת אחת של עדים, ומתי אין העדים נחשבים כת אחת.

המקרה שבמשנה:

שני עדים רואים את הרוצח מחלון אחד, ושני עדים אחרים רואים אותו מחלון אחר, ואחד מתרה ברוצח מבעוד מועד ועומד ביניהם, בזמן שמקצתם יכולים לראות אלו את אלו.

מהי הגדרת עדות אחת:

הכת שבחלון האחד והכת שבחלון השני אינן רואות זו את זו, אך שתיהן רואות את המתרה העומד ביניהן, והמתרה רואה אותן.
הכתות רואות זו את זו, אף שאינן רואות את המתרה.

בשני המצבים הללו נחשב הדבר לכת אחת של עדות, ולפיכך יש למנות את כולם יחד לעניין הזמה וכיוצא בזה.

כשאין הם רואים זה את זה:

אם אין הם יכולים לראות זה את זה, נחשבים הם לשתי כתות עדים נפרדות. לפיכך, אם אחת מן הכתות נמצאה זוממת ושקרנית, והשנייה לא נמצאה שקרנית, נמצא כי:

הרוצח נהרג - שהרי עדיין עומדים נגדו שני עדים כשרים.
העדים הזוממים נהרגים - שהרי אלו שניסו להעיד נגדו הוכחו כזוממים, ודינם משום "כאשר זמם".
הכת השנייה פטורה - אין היא חייבת בכלום, ואדרבה, עדותה מתקבלת.

דעת רבי יוסי:

רבי יוסי אומר: "אין הורגים את הרוצח עד שיהיו העדים עצמם אלה שנותנים את ההתראה" - כלומר, הם אלה הנותנים את האזהרה, כלשון הפסוק: "על פי שני עדים". רבי יוסי מבין שהמילה "פי" שבפסוק מתייחסת לא רק לעדות על המעשה, אלא גם להתראה, לאזהרה כנגד המעשה.

ביאור נוסף בפסוק:

הסבר נוסף לפסוק זה הוא שאין הסנהדרין יכולים לשמוע עדות באמצעות מתורגמן, אלא עליהם להיות מסוגלים לשמוע אותה מפי שני העדים ולהבין את העדות באופן ישיר.

לסיכום: במשנה זו למדנו את גדרי צירופן של כתות עדים לעדות אחת - על ידי ראייה הדדית ביניהן או על ידי ראיית המתרה העומד ביניהן; את הדין כאשר הן נחשבות שתי כתות נפרדות ואחת מהן הוזמה; ואת דעת רבי יוסי הלומדת מ"על פי שני עדים" שההתראה צריכה לבוא מפי העדים עצמם, וכן את הביאור הנוסף שאין הסנהדרין שומעים עדות מפי מתורגמן.

המאמר המקורי

אות מכות א:ט

הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וּשְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וְאֶחָד מַתְרֶה בוֹ בָּאֶמְצַע, בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, הֲרֵי אֵלּוּ עֵדוּת אַחַת. וְאִם לָאו, הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי עֵדֻיּוֹת. לְפִיכָךְ אִם נִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן זוֹמֶמֶת, הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין וְהַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵין נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיְּהוּ פִּי שְׁנֵי עֵדָיו מַתְרִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. דָּבָר אַחֵר, עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, שֶׁלֹּא תְהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן: In a case where there were two witnesses observing an individual violating a capital transgression from this window in a house, and two observing him from that window in a house, and one person was forewarning the transgressor in the middle between the two sets of witnesses, the halakha depends on the circumstances. In a situation where some of the witnesses observing from the two windows see each other, the testimony of all these witnesses constitutes one testimony, but if they do not see each other, the testimony of these witnesses constitutes two independent testimonies. Therefore, as two independent sets of witnesses, if one of the sets was found to be a set of conspiring witnesses, while the testimony of the other set remained valid, both he, the one accused of violating the capital transgression, and they, the conspiring witnesses, are executed, and the second set, whose testimony remained valid, is exempt. Rabbi Yosei says: Transgressors are never executed unless his two witnesses are the ones forewarning him, as it is stated: “At the mouth of two witnesses…he who is to be put to death shall die” (Deuteronomy 17:6), from which it is derived that it is from the mouths of the two witnesses that the accused must be forewarned, and forewarning issued by someone else is insufficient. Alternatively, from the phrase “at the mouth of two witnesses” one derives that the judges must hear the testimony directly from the witnesses, and the Sanhedrin will not hear testimony from the mouth of an interpreter.