מכות, פרק א', משנה ט'. משנה זו ממשיכה לעסוק בשאלה מה מהווה כת אחת של עדים, ומתי אין העדים נחשבים כת אחת.
המקרה שבמשנה:
שני עדים רואים את הרוצח מחלון אחד, ושני עדים אחרים רואים אותו מחלון אחר, ואחד מתרה ברוצח מבעוד מועד ועומד ביניהם, בזמן שמקצתם יכולים לראות אלו את אלו.
מהי הגדרת עדות אחת:
הכת שבחלון האחד והכת שבחלון השני אינן רואות זו את זו, אך שתיהן רואות את המתרה העומד ביניהן, והמתרה רואה אותן.
הכתות רואות זו את זו, אף שאינן רואות את המתרה.
בשני המצבים הללו נחשב הדבר לכת אחת של עדות, ולפיכך יש למנות את כולם יחד לעניין הזמה וכיוצא בזה.
כשאין הם רואים זה את זה:
אם אין הם יכולים לראות זה את זה, נחשבים הם לשתי כתות עדים נפרדות. לפיכך, אם אחת מן הכתות נמצאה זוממת ושקרנית, והשנייה לא נמצאה שקרנית, נמצא כי:
הרוצח נהרג - שהרי עדיין עומדים נגדו שני עדים כשרים.
העדים הזוממים נהרגים - שהרי אלו שניסו להעיד נגדו הוכחו כזוממים, ודינם משום "כאשר זמם".
הכת השנייה פטורה - אין היא חייבת בכלום, ואדרבה, עדותה מתקבלת.
דעת רבי יוסי:
רבי יוסי אומר: "אין הורגים את הרוצח עד שיהיו העדים עצמם אלה שנותנים את ההתראה" - כלומר, הם אלה הנותנים את האזהרה, כלשון הפסוק: "על פי שני עדים". רבי יוסי מבין שהמילה "פי" שבפסוק מתייחסת לא רק לעדות על המעשה, אלא גם להתראה, לאזהרה כנגד המעשה.
ביאור נוסף בפסוק:
הסבר נוסף לפסוק זה הוא שאין הסנהדרין יכולים לשמוע עדות באמצעות מתורגמן, אלא עליהם להיות מסוגלים לשמוע אותה מפי שני העדים ולהבין את העדות באופן ישיר.
לסיכום: במשנה זו למדנו את גדרי צירופן של כתות עדים לעדות אחת - על ידי ראייה הדדית ביניהן או על ידי ראיית המתרה העומד ביניהן; את הדין כאשר הן נחשבות שתי כתות נפרדות ואחת מהן הוזמה; ואת דעת רבי יוסי הלומדת מ"על פי שני עדים" שההתראה צריכה לבוא מפי העדים עצמם, וכן את הביאור הנוסף שאין הסנהדרין שומעים עדות מפי מתורגמן.