מכות פרק ג' משנה ט'. המשנה הקודמת עסקה בקבלת מלקיות מרובות על איסור אחד, ומשנתנו תעסוק בצד השני של המטבע: פעולה אחת שבמהלכה עובר האדם על כמה איסורים שונים, ומתחייב עליהם כמה מלקיות.
"יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאווין":
ייתכן מצב שבו אדם חורש תלם אחד בשדה, ובאותה פעולה עצמה הוא עובר על שמונה איסורי תורה. ואלו הם:
"החורש בשור וחמור" - המחרשה נמשכת על ידי שור וחמור יחדיו, ומיד יש כאן עבירה על איסור כלאי בהמה - עשיית מלאכה בשני מינים שונים בו זמנית, שנאמר: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו".
"והן מוקדשים" - השור הוקדש כקורבן, והאיסור בכך הוא "לא תעבוד בבכור שורך" - אסור לעבוד עם בכור השור, ומכאן למדים אף לשאר הקורבנות, שאין לעבוד עם בהמה שהוקדשה לקורבן.
החמור, שאינו בהמה כשרה ואינו יכול להיקרב כקורבן, מדובר בו שהוקדש לקדשי בדק הבית - שייך לבית המקדש לצרכיו ולכספיו, ויש בו איסור מעילה, שלא ליהנות ממנו. איסור זה נלמד מן הפסוק בדברים "לא תעבוד בשורך", שאין להפיק ממנו הנאה.
כלאים בכרם - החרישה מכסה זרע של חיטה ושעורה וחרצן (גרעין ענבים) ומחברם יחד, והרי זה כלאי הכרם.
שביעית - החרישה נעשית בשנת השמיטה, שהדבר אסור מן התורה.
יום טוב - היום שבו הוא חורש הוא יום טוב. המשנה נוקטת יום טוב ולא שבת, משום שבשבת אין אדם מקבל מלקות: העושה במזיד חייב עונש מיתה, ואילו על יום טוב מקבל מלקות.
כהן בבית הפרס - השדה נמצא בבית הפרס, שדין בית הקברות עליו, והחורש הוא כהן, שאסור לו להיכנס לבית הקברות.
נזיר בבית הפרס - אותו אדם הוא גם נזיר, שאסור לו להיטמא.
בסך הכול שמונה לאווין בתהליך אחד.
מחלוקת חנניה בן חכינאי וחכמים:
חנניה בן חכינאי אומר: "אף הלובש כלאים" - אם באותה שעה לבוש החורש בגד שעטנז, הרי זה לאו תשיעי.
אמרו לו חכמים: "אינו השם" - אין זה מאותו עניין, אלא איסור נפרד לחלוטין. לבישת כלאים היא מעשה איסור אחר שאין לו כל קשר לפעולת החרישה.
השיב להם חנניה בן חכינאי: אף היות האדם נזיר אינה רלוונטית לפעולת החרישה עצמה, ומדוע מונים אותה?
אלא שדעת חכמים היא, שכאשר האדם הוא כהן או נזיר, אין הוא יכול להגיע כלל אל פעולת החרישה מבלי להיכנס לבית הפרס ולהיטמא, ולפיכך מעצם הגדרתה כלולה פעולת החרישה באיסור ההיטמאות. לא כן לבישת כלאים, שאין החרישה תלויה בה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שפעולה אחת של חרישת תלם אחד עשויה לכלול שמונה לאווין: כלאי בהמה, עבודה בקודשים ומעילה בקדשי בדק הבית, כלאי הכרם, שביעית, יום טוב, וטומאת כהן ונזיר בבית הפרס. עוד למדנו את מחלוקת חנניה בן חכינאי וחכמים בדבר לבישת כלאים, ואת ההבחנה שבין איסור הכרוך בעצם פעולת החרישה לאיסור נפרד ממנה.