מכות פרק ב' משנה ז': הרוצח ועיר המקלט

מכות, פרק ב', משנה ז'. משנה זו דנה בשאלה מה דינו של הרוצח בשגגה כאשר אין כהן גדול, וכיצד יוצא הרוצח מעיר המקלט.

מי שאינו יוצא מעיר המקלט לעולם:

המשנה מונה שלושה מקרים שבהם אין הרוצח בשגגה יוצא מעיר המקלט לעולם:

1. נגמר דינו בשעה שאין כהן גדול ממונה.

2. "ההורג כהן גדול" - מי שהרג כהן גדול.

3. "כהן גדול שהרג" - כהן גדול שהוא עצמו ההורג בשגגה.

בשני המקרים האחרונים נחלקו הראשונים: הרמב"ם מבאר שמדובר במקרה שלא מונה כהן גדול אחר בשעת גמר הדין. אולם הריטב"א סובר, לגבי ההורג כהן גדול, שאף אם מונה כהן גדול אחר - כיוון שהרג כהן גדול, אינו יוצא.

אינו יוצא לשום צורך:

המשנה ממשיכה וקובעת כי הרוצח בשגגה השרוי בעיר המקלט אינו יוצא ממנה לשום צורך:

• "לא לעדות מצווה" - להעיד עדות של מצווה, כגון שראה את מולד הלבנה.

• "ולא לעדות ממון" - להעיד בדיני ממונות.

• "ולא לעדות נפשות" - להעיד בדיני נפשות.

• "ואפילו ישראל צריכים לו" - אף אם כלל ישראל זקוקים לו.

• "ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה" - אף אם הוא מצביא שנזקקים לו.

ובכל זאת "אינו יוצא משם לעולם", שנאמר: "אשר נס שמה" - המקום שאליו ברח, הוא עיר המקלט:

• "שם תהי דירתו" - שם עליו לגור.

• "שם תהי מיתתו" - שם עליו למות.

• "שם תהי קבורתו" - שם אף עליו להיקבר.

ולא זו בלבד, אלא אף מי שמת לאחר גמר דינו קודם שהספיק לצאת לגלות - נוטלים אותו וקוברים אותו בעיר המקלט.

תחום העיר:

"וכשם שהעיר קולטת, כך תחומה קולט" - לא רק העיר עצמה מגינה על הרוצח, אלא אף תחומה, בתוך אלפיים אמה שסביבה.

"רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם" - נחלקו התנאים מה דינו:

• רבי יוסי הגלילי: "מצווה ביד גואל הדם" - מצווה היא על גואל הדם להורגו; "רשות ביד כל אדם" - וכל אדם אחר רשאי להורגו, אך אינו חייב בכך.

• רבי עקיבא: "רשות ביד גואל הדם" - גואל הדם רשאי להורגו ואינו מצווה בכך; "וכל אדם אין חייב עליו" - אדם אחר שהרגו אינו חייב מיתה על הריגתו, אך אין לו רשות להורגו.

ראוי לציין כי קיימת גרסה אחרת במשנה: "וכל אדם חייב עליו" - כלומר, אדרבה, כל אדם אחר שהרגו חייב על הריגתו.

הגמרא מציינת כי דין המשנה, שהרוצח נהרג על יציאתו מתחום עיר המקלט, נאמר דווקא ביוצא במזיד. אך היוצא בשוגג אינו נהרג, שהרי לא יתכן שיהא מצבו חמור מן הדין מלכתחילה: ההורג בשגגה גולה ואינו נהרג, וקל וחומר שאין להורגו על יציאה בשוגג.

אילן העומד על גבול התחום:

המשנה ממשיכה ודנה במה נכלל בתחום: אילן העומד בתוך התחום וענפיו מתפשטים אל מחוץ לתחום, או אילן שגזעו עומד מחוץ לתחום וענפיו מתפשטים לתוך התחום - "הכול הולך אחר מקום הנוף".

הגמרא מבארת כי הכוונה לכלול הן את העיקר והן את הנוף, ולשני הכיוונים: אם הענפים בתוך התחום והגזע מחוץ לתחום, העומד ליד הגזע ניצול מחמת הנוף; ואם הוא עומד ליד הנוף שמחוץ לתחום, ניצול מחמת הגזע שבתוך התחום.

ההורג בעיר המקלט עצמה:

הרג בהיותו באותה עיר מקלט עצמה - מגלים אותו משכונה אחת בעיר לשכונה אחרת. וכן בן לוי שהרג, הדר בעיר שהיא עצמה עיר מקלט - מגלים אותו משכונה אחת לשכונה אחרת.

לסיכום: במשנה זו למדנו את שלושת המקרים שבהם אין הרוצח יוצא מעיר המקלט לעולם - נגמר דינו בלא כהן גדול, ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג; את הכלל שאין הוא יוצא לשום עדות ולשום צורך של רבים, ואף מיתתו וקבורתו שם; את דין התחום הקולט כעיר, מחלוקת רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא בדין היוצא חוץ לתחום, ואת ההבחנה בין יוצא במזיד ליוצא בשוגג; את דין האילן העומד על גבול התחום, ואת גלותו של ההורג בעיר המקלט עצמה משכונה לשכונה.