מכות, פרק ג', משנה ז'. משנה זו עוסקת ביסוד שלפיו אין אדם מתחייב מלקות אלא אם כן קיבל התראה. בכל פעם שאדם עובר על איסור - ואף אם מדובר באותו איסור עצמו שוב ושוב - אם קיבל התראה בכל פעם ופעם, מתחייב הוא מלקות על כל עבירה ועבירה בנפרד.
לשון המשנה:
"נזיר שהיה שותה יין כל היום - אינו חייב אלא אחת" - נזיר שנדר נדר נזירות, ובכלל איסורי הנזירות שאין הוא שותה יין, והוא שותה יין כל היום כולו - אינו חייב אלא סדרה אחת של מלקות. אף שהוא שותה והולך במשך אותו יום, לא קיבל אלא התראה אחת.
"אמרו לו אל תשתה אל תשתה, והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת" - בכל פעם התרו בו: אל תשתה, והוא שותה; אל תשתה, והוא שותה - מתחייב על כל התראה והתראה ועל השתייה שבאה לאחריה, בשונה מן המקרה שבו קיבל התראה אחת בלבד.
יוצא מן הכלל:
אם עומד לפני הנזיר כלי שיש בו יין רב, והעדים אומרים לו: "אל תשתה מכלי זה, מפני שיש בו כך וכך שיעורים" - למשל עשר רביעיות של יין - "ואם תשתה, תתחייב מלקות על כל אחד ואחד", והוא שותה את הכלי כולו, כל עשרת השיעורים - מתחייב מלקות על כל שיעור ושיעור, אף על פי שלא קיבל על כך אלא התראה אחת בלבד.
לסיכום: חיוב המלקות נמדד לפי ההתראה: שתייה רצופה כל היום בהתראה אחת - חיוב אחד; התראה בכל פעם ופעם - חיוב על כל שתייה ושתייה; והתראה אחת המפרטת את מספר השיעורים שבכלי - חיוב על כל שיעור ושיעור.