מכות פרק ג', משנה ה'. משנה זו עוסקת בכמה מקרים שבהם אדם מתחייב מלקות מרובות על עשיית אותו מעשה עצמו שוב ושוב.
המקרים שמונה המשנה:
"הקורח קרחה בראשו" - העושה קרחה בראשו. המשנה אינה מפרשת זאת, אך הכוונה למי שעושה כן מתוך צער על אובדן קרוב משפחה, והוא מתחייב מלקות. הגמרא מביאה ברייתא שאם עשה כמה קרחות - חייב על כל אחת ואחת.
"המקיף פאת ראשו" - כפשוטו, עשיית עיגול במקום שבו נמצאות פאות הראש: הסרת הפאות המפרידות בין צד אחד של הראש לצד השני, עד שהראש נעשה כעיגול. כך היה נראה אצל הנזירים הקדמונים, וכך ניתן לראות לעיתים גם בימינו אצל מי שהסירו לגמרי את פאותיהם, עד שאין קיימת ההפרדה שבין קדמת הראש לאחורי הראש.
"ומשחית פאת זקנו" - המשחית את פאות זקנו, ולהלן נעמוד על פרטי הדבר.
"ושרט שריטה אחת על המת" - העושה אפילו שריטה אחת על אובדן קרוב משפחה, חייב.
ולעניין השריטות מפרטת המשנה: "שרט שריטה אחת על חמישה מתים, או חמש שריטות על מת אחד - חייב על כל אחת ואחת". כלומר, בין שעשה שריטה אחת על חמישה קרובים שמתו ובין שעשה חמש שריטות על מת אחד, מתחייב מלקות על כל אחת מן השריטות או על כל אחד מן המתים.
מניין המקומות שבראש ושבזקן:
"על הראש" - כאן חוזרת המשנה לדין המקיף פאת ראשו: "שתיים, אחת מכאן ואחת מכאן". חייב על כל אחד מן הצדדים, ונמצא שיכול לקבל שני סטים של מלקות על הסרת שתי הפאות.
"ועל הזקן" - בהשחתת פאות הזקן: "שתיים מכאן ושתיים מכאן ואחת מלמטה" - שתיים בצד אחד של הפנים, שתיים בצד השני, ואחת בתחתית הפנים. ישנן דעות שונות היכן בדיוק ממוקמים מקומות אלו, אך המשנה מלמדת שחמישה מקומות הם, והמגלחם בצורה אסורה חייב מלקות נפרדות על כל אחד ואחד.
שיטת רבי אליעזר:
רבי אליעזר אומר: "אם נטלו כולו כאחת, אינו חייב אלא אחת" - אם הסיר את כולם בבת אחת, שנטל תער והסירם כאחד, אינו חייב אלא מלקות אחת, ולא כדעת תנא קמא שחייב על כל אחד ואחד.
"ואינו חייב עד שיטלנו בתער":
תנא קמא מלמד שאינו מתחייב מלקות עד שיסיר את השיער בתער, ובכך מתמעטים שני תנאים:
השחתה: הנוטל במספריים אינו חייב, שכן אין בהם השחתה כדרך שהתער משחית את השיער, ולפיכך אין בהם קיום של "לא תשחית", של פעולה שיש בה אופי משחית.
דרך גילוח: צריך שיהיה זה האופן הרגיל שבו אדם מסיר את זקנו. לפיכך הנוטל במלקט (פינצטה) או ברהיטני (מקצועה, מן הכלים שבהם מחליקים קרש) אינו חייב, שאין זו דרך גילוח.
נמצא שרק נטילה בתער מקיימת את הלאו במעשה בקום ועשה, ולפיכך חייב.
רבי אליעזר חולק ואומר שאף אם הסיר את השיער במלקט או ברהיטני - חייב, שכן לדעתו יש בכך השחתה, וגם דרך גילוח היא.
לסיכום: במשנה זו למדנו את המקרים שבהם מתחייב אדם מלקות מרובות על מעשים חוזרים: הקורח קרחה, המקיף פאת ראשו, המשחית פאת זקנו והשורט על המת - וחייב על כל שריטה ושריטה ועל כל מת ומת. עמדנו על מניין המקומות: שניים בראש וחמישה בזקן, שעל כל אחד מהם מלקות בפני עצמן; על דעת רבי אליעזר שהנוטל את כולם כאחת אינו חייב אלא אחת; ועל התנאים של השחתה ודרך גילוח, שלדעת תנא קמא אינם מתקיימים אלא בתער, ולדעת רבי אליעזר אף במלקט וברהיטני.