מכות, פרק א', משנה ה'. משנה זו ממשיכה את המשנה הקודמת, ועוסקת במקרה שבו כבר הוזם זוג עדים אחד: זוג אחר בא ואמר להם שהיו עמו באותה שעה שבה טענו כי אירע המקרה.
מהלך המשנה, שלב אחר שלב:
"ובאו אחרים והזימום" - זוג עדים נוסף מעיד על אותו מעשה עצמו שהעיד עליו הזוג הראשון: רצח כזה וכזה, שנעשה בידי אדם כזה וכזה, בזמן כזה וכזה. ואותם שניים שהזימו את העדים הראשונים באים ומזימים גם את הזוג השני, באומרם: הייתם עמנו באותה שעה, ולא במקום שטענתם שהייתם בו.
"באו אחרים והזימום" - זוג נוסף מגיע ומעיד גם הוא על הרצח, ומעיד את העדות שראה; ושוב באים אותם שניים ואומרים: גם אתם לא הייתם שם.
"אפילו מאה - כולן ייהרגו" - אף אם יהיו מאה זוגות כאלה, כולם נהרגים, כולם מקבלים עונש מוות.
שיטת רבי יהודה:
רבי יהודה חולק על כך ואומר: "איסטסיס היא זו" - מעין קנוניה, "ואינן נהרגות אלא כת ראשונה בלבד" - רק הזוג הראשון ממש הוא הנהרג.
כל הזוגות שהעידו אחריהם על אותו רצח עצמו, אף שאותו זוג בא וטען עליהם שהם שקרנים - אנו מתעלמים מן העדים המזימים, מן העדים השניים, משום שאנו מניחים שקנוניה בידם: להזים ולהוכיח כשקרן כל מי שבא להעיד על אותו רצח ועל אותו רוצח.
לסיכום: לדעת חכמים, כל זוג וזוג שהוזם נהרג, ואפילו מאה זוגות. לדעת רבי יהודה, אין נהרגת אלא כת ראשונה בלבד, שכן ריבוי ההזמות על אותו מעשה עצמו מלמד על קנוניה מצד המזימים.