אנו פותחים בפרק ג' של מסכת מכות, העוסק בכל ההלכות הנוגעות למלקות: אילו עברות מחייבות מלקות, וכיצד ניתנות המכות בפועל.
המשנה פותחת: "ואלו הן הלוקין" - אלו הם הדברים שעליהם אדם מקבל מלקות. יש להדגיש כי משנתנו והמשניות שאחריה מונות עברות מסוימות שעליהן חייב אדם מלקות, אך אין זו רשימה ממצה כלל. הרמב"ם מונה מאתיים ושבע עברות שעליהן לוקין, ומציין סימן לדבר: "יעקו זר" (זר - נוכרי), שנותנים מלקות לזר, וזהו סימן לזכירת המספר מאתיים ושבע. משניות הפרק שלפנינו מונות מקרים שיש בהם חידוש ורעיון מיוחד.
הקבוצה הראשונה - עברות שיש בהן כרת:
אף שיש בעברות אלו עונש בידי שמים, עדיין ניתן עליהן עונש מלקות מידי בית דין, ואלו הן:
"הבא על אחותו" - הבא בביאה אסורה על אחותו.
"ועל אחות אביו" - אחות אביו.
"ועל אחות אמו" - אחות אמו.
"ועל אחות אשתו" - אחות אשתו.
"ועל אשת אחיו" - אשת אחיו.
"ועל אשת אחי אביו" - אשת אחי אביו.
"ועל הנדה" - אשתו שלו, בהיותה במצב של נידה.
הקבוצה השנייה - איסורי יוחסין שאין בהם כרת:
כאן נמנים דברים שאין בהם כרת אלא איסורי יוחסין: נשים שכהן אינו רשאי לשאת, וכן נשים שאף ישראל אינו רשאי לשאת.
"אלמנה לכהן גדול" - אלמנה, אישה שבעלה נפטר, אסורה לכהן גדול, ולוקה עליה.
"גרושה וחלוצה לכהן הדיוט" - גרושה, אישה שהתגרשה, או חלוצה, אישה שקיבלה חליצה, לכהן רגיל. חלוצה מובנת בדרך כלל כאיסור דרבנן, ואף על פי כן מקבל האדם מכות מרדות, שהיא צורה רבנית של מלקות ואינה המלקות הרגילות.
"ממזרת ונתינה לישראל" - ממזרת, הבאה מיחסים אסורים; ונתינה, הבאה מקבוצת אנשים שהתקבלו על ידי עם ישראל כגרים מבלי שהובחן כי הם משבעת עממי הכנענים שהיה צריך להשמידם, ואין אדם רשאי להתחתן עמם משום הלאו שבתורה "לא תתחתן בם".
ולהיפך - בת ישראל הנישאת לנתין או לממזר.
אישה האסורה בשני איסורים:
אישה שהיא גם אלמנה וגם גרושה, הנישאת לכהן גדול האסור בשתיהן - חייב עליה שתי מלקויות, שהרי היא אסורה עליו משום אלמנה, ואף אסורה עליו משום גרושה, איסור החל אף על כהן הדיוט. תרחיש זה מדובר במקרה שתחילה נעשתה אלמנה ולאחר מכן נעשתה גרושה, שאם לא כן יש בעיה של "אין איסור חל על איסור". אולם כאשר הייתה תחילה אלמנה ורק לאחר מכן נעשתה גרושה, מכיוון שהאיסור השני הוא איסור המשפיע על אנשים רבים יותר - לא רק על כהן גדול אלא אף על כהן הדיוט - הריהו חל מחמת האיסורים האחרים הקיימים שם, ולפיכך חל גם על הכהן הגדול והוא חייב על שניהם.
לעומת זאת ממשיכה המשנה: אישה שהיא גם גרושה וגם חלוצה - אין המלקות אלא על אחת בלבד. שכן כפי שהוזכר, המלקות הנוספות ניתנות מחמת דמיונה של החלוצה לגרושה, ונמצא שאין כאן אלא גרושה פעמיים, ואין איסורה חמור יותר. לפיכך אין הוא מקבל את המכות אלא על היותה גרושה.
לסיכום: במשנה זו מנינו את הלוקין - תחילה העריות שיש בהן כרת, ואף על פי כן בית דין מלקה עליהן; ולאחריהן איסורי היוחסין שאין בהם כרת: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לנתין ולממזר. כן למדנו את דין האישה שהיא אלמנה וגרושה, שחייב עליה שתי מלקויות, לעומת גרושה וחלוצה, שאינו לוקה עליה אלא אחת.