מכשירין, פרק ה, משנה י. הפרק כולו עוסק במים ובדרכים שבהן הטומאה עוברת או אינה עוברת ממקום למקום דרך המשקין. המשנה שקדמה לנו לימדה את הדין של אדם המערה מכלי טהור לכלי טמא: הקילוח היורד אינו נחשב חיבור בין שני הכלים, ולפיכך אין טומאת הכלי התחתון עולה בחזרה דרך הקילוח לטמא את המים שלמעלה. היו לכך יוצאים מן הכלל, כגון דבש עבה, שבו הדבר הנִיצוק כבד עד שהמשקה העליון והתחתון הם באמת אחד, אבל בדרך כלל אין הקילוח גשר לטומאה.
משנתנו מתבוננת באותו מעשה עירוי עצמו מזווית אחרת: לא בקילוח, אלא בחומם של הכלים ובהבל העולה ביניהם.
"המערה מחם לחם, ומצונן לצונן, ומחם לצונן, טהור." שלושה צירופים נמנו כאן, ושלושתם מסתיימים באותה הכרעה. בין שאדם מערה מים חמים לתוך כלי שאף הוא חם, ובין צונן לצונן, ובין מים חמים לתוך דבר צונן, כל משקה שנשאר למעלה נשאר בטהרתו. באף אחד משלושת המקרים אין לכלי הטמא שלמטה שום השפעה על המים שעדיין בכלי העליון.
"מצונן לחם, טמא." הצירוף הרביעי הופך את התוצאה. דמיינו מים צוננים המתערים לתוך כלי חם, כשהכלי העליון טהור והתחתון טמא. הואיל וכל החום נמצא למטה ואין ממנו כלום למעלה, ההבל עולה מן הכלי התחתון אל המשקה שמעליו, וההבל העולה הזה מוליך את טומאת הכלי התחתון כלפי מעלה, עד שהמים שלמעלה נטמאים. הדרך שבה עברה כאן הטומאה אינה הקילוח היורד אלא ההבל העולה.
רבי שמעון חולק על אחד מן המקרים הראשונים. "אף המערה מחם לחם," הוא אומר: אפילו חם לתוך חם עשוי להסתיים בטומאה, "וכוח תחתון יפה," כשכוח החום שלמטה יפה, כלומר "משל עליון, טמא," גדול מחומו של הכלי העליון, המים שבכלי העליון טמאים. סברתו הולכת באותו הכיוון של הדין הקודם: כשהכלי הטמא שלמטה הוא החם מבין השניים, עדיין יעלה ממנו הבל אל המשקה שמעליו וישא עמו את הטומאה.
אין הלכה כרבי שמעון. סברתו מובנת לגמרי, ואף על פי כן, כששני הכלים חמים, אין החום העדיף של הכלי התחתון ניכר, אין הוא בולט די כדי להתחשב בו. הפרש חום שאינו נרגש אינו נחשב כמעמיד הבל העולה ומוליך טומאה, ולפיכך במקרה זה נשארים המים העליונים טהורים.
הכלל שיש לקחת ממשנה זו הוא שההבל העולה מכלי טמא אל המים שמעליו יכול לשמש צינור שדרכו עולה הטומאה, אך רק במקום שהחום שלמטה עולה בבירור על החום שלמעלה: צונן לתוך חם. אבל במקום ששני הכלים שווים במצבם, חם לחם או צונן לצונן, או שהחום הולך בכיוון ההפוך, חם לצונן, המים הנִיצוקים נשארים טהורים.