מכשירין, פרק ב, משנה ו. המשנה ממשיכה לעסוק בעיר שתושביה מעורבים, מקצתם ישראל ומקצתם נכרים, ומכריעה שאלה מעשית לפי השאלה מי מן השתיים מהווה את רוב אנשי העיר.
המקרה: "מצא בה ירק נמכר", אדם מצא בעיר כזו ירק המוצע למכירה. הירק נלקט בשבת, והרי הוא עומד בשוק במוצאי שבת. האם רשאי ישראל לקנותו מיד?
"אם רוב נכרים, לוקח מיד": כאשר הנכרים הם רובה של העיר, מותר לישראל לקנות את הירק מיד עם צאת השבת, שכן אנו תולים שהלקיטה נעשתה לצורך תושבי העיר הנכרים ולא לצורך שכניהם היהודים. "אם רוב ישראל, ימתין כדי שיבוא ממקום קרוב": כאשר תושבי ישראל הם הרוב, על הקונה להמתין את משך הזמן שבו היה אפשר להביא ירק כזה ממקום קרוב.
טעם ההמתנה הוא תקנת חכמים הידועה בשם "כדי שיעשו". אף שנכרי אינו מצווה בשמירת שבת, כשהוא עושה מלאכה לצורכו של ישראל אסרו חכמים על הישראל ליהנות ממנה. איסור זה אינו מסתלק מאליו בצאת השבת: על הישראל להניח קודם לכן שיעבור זמן שבו היה אפשר לעשות את המלאכה לאחר השבת. כאן, מאחר שהעיר רובה ישראל וחזקה שהירק נלקט על דעת הקונים היהודים, ממתינים כשיעור הזמן שבו מביאים ירק ממקום קרוב.
מחצה על מחצה
"מחצה על מחצה, ימתין כדי שיבוא ממקום קרוב". כאשר שני חלקי האוכלוסייה שווים, נוהג אותו זמן המתנה עצמו. לפי הכלל שכבר נקבע בפרק זה, נוכחות ישראל בשיעור כזה אינה נבלעת בנכרים. יש אפשרות ממשית שהירק נקצר בעבור ישראל, בין כולו בין מקצתו, ולפיכך יש לשמור על שיעור "כדי שיעשו".
כשיש אדם חשוב בעיר
"ואם יש בה רשות, לוקח מיד". אם גר בעיר "רשות", כלומר אדם חשוב, מותר לקנות את הירק מיד. הדבר נובע מאותו היגיון שראינו במרחץ: אף במקום שרוב התושבים ישראל, אנו תולים שהירק נלקט בעבור אותו אדם חשוב ובני ביתו ולא בעבור ציבור ישראל, ולכן אין מטילים כל זמן המתנה.
מדוע דווקא "ממקום קרוב"
הרב מעלה קושי מובן. שמא ירק זה הובא בפועל משדה רחוק, ואם כן הזמן האמיתי הדרוש להשגתו ארוך בהרבה מן ההמתנה שקבעה משנתנו. מדוע אם כן ממתינים רק כשיעור הזמן שבו מביאים ירק ממקום קרוב?
היישוב נובע מאופייה של הלכה זו. חובת ההמתנה היא תקנת חכמים, שנתקנה כדי שלא יבוא ישראל למסור את מלאכת שבתו לנכרי. משעה שאדם צריך להתאפק פרק זמן מסוים, כבר נקנה הלימוד בלבו: איני יכול לקחת את הירק הזה מיד בצאת השבת, שכן מלאכה שעשה נכרי לצורכי אסורה עלי, וצריך שיעבור זמן קודם. משום כך לא ראו חכמים צורך לכוון את ההמתנה למרחק שממנו הובא הירק למעשה. די בכך שיהיה שיעור, פרק זמן מקובל שבו רגילים להביא ירק כזה, כדי לקבוע בדעתו של אדם שאין הוא רשאי לשלוח נכרי להביא לו דברים אלו בשבת. מכאן השיעור שנתנה כאן המשנה: "כדי שיבוא ממקום קרוב".