מכשירין, פרק ה, משנה ה. מסכת מכשירין עומדת על התנאי שבתורה "כי יתן מים על זרע": המים מכשירים את האוכל לקבל טומאה רק כשבאו עליו מדעתו של אדם, ברצון. מים שעודם מחוברים לקרקע אינם מכשירים כלל, וכל הדיון נפתח רק לאחר שנתלשו המים מן הקרקע. משנתנו בוחנת את העיקרון הזה באדם המשרבב ידו לתוך בור כדי לברר מה יש בו.
הדין הראשון שבמשנה עוסק באדם שאינו יודע כלל אם יש מים בבור שתחתיו. הוא מוריד לתוכו את "ידו", או "רגלו", או "קנה", ומשלשל אותם לתוך "הבור", וכוונתו "לידע", כלומר לדעת, "אם יש בו מים": האם יש שם מים בכלל. על הלחות העולה בידו, ברגלו או בקנה פוסקת המשנה "אינו בכי יותן": אין במים הללו כוח להכשיר אוכלין לקבל טומאה.
ומדוע? מפני שאין לו שום צורך במים לאחר שיצאו. כל עניינו היה בידיעה, והידיעה נמסרת לו ברגע שהוא חש לחות למטה. מאותו רגע והלאה אין המים שעל זרועו משמשים אותו בכלום. המים שבתוך הבור, המחוברים לקרקע, לא היו מעולם בגדר מכשירים; והטיפות שנתלשו ועלו איתו אינן נחוצות לאיש. ובאין רצון, אין הכשר לקבל טומאה.
ממשיכה המשנה: "לידע כמה מים יש בו, הרי זה בכי יותן". אם הוריד את ידו, רגלו או הקנה לא כדי לדעת אם יש מים אלא כדי לדעת כמה מים יש, המים הם בכי יותן. כאן רגע הנגיעה אינו מלמד אותו דבר. עליו להוציא את הקנה ולהביט בו, או להעלות את רגלו ולראות עד היכן מגיע קו הרטיבות, וזאת אין הוא יכול לעשות אלא כשהמים עדיין עליהם. כלומר, הוא זקוק למים הללו לאחר שנתלשו, והצורך הזה הוא בדיוק מה שעושה אותם רצויים. וכיוון שנוח לו שהמים שם, הרי זה ברצון, והם מכשירים.
מקרה מקביל חותם את המשנה. אדם משליך אבן לתוך הבור, "זרק אבן" לתוך "הבור", וכוונתו שוב "לידע", לדעת, "אם יש בו מים": הוא מקשיב לקול החבטה במים. ואמנם יש שם מים, והאבן מתיזה מהם. על הטיפות המתעופפות אומרת המשנה "הניתזין אינן בכי יותן", ועל שכבת המים הנדבקת לאבן היא אומרת "ושבאבן טהורין". כשהמשנה קוראת להם טהור, הכוונה שאין בהם כוח להכשיר: הם מחוץ לגדר בכי יותן, ואין דבר הנוגע בהם נעשה ראוי לקבל טומאה על ידם.
הטעם הוא אותו טעם שבסיפא הראשונה. מה שרצה היה תשובה לשאלה, וההתזה עצמה כבר השיבה לו. המים המונחים בבור מחוברים לקרקע ואינם יכולים להכשיר בכל מקרה, ומשעה שאין לו שוב שום עניין בטיפות שיצאו מהם, הרי אותן טיפות לא נתלשו ברצון כלל. גם הטיפות הניתזות וגם המים שעל האבן נשארים מחוץ לגדר בכי יותן.