פרק א', משנה ו'. המשנה ממשיכה לדון בהגדרת גמר המלאכה ביחס לסוגי מאכלים שונים, ומונה לגבי כל סוג את השלב שבו מסתיים העיבוד ונאסרת אכילת עראי.
סוגי המאכלים והגדרת גמר המלאכה בכל אחד מהם:
"הפרד, הצימוקים והחרובים" - הפרד הוא רימון מיובש; פירוש המילה כפשוטו הוא חתיכה שנשברה, והכוונה לחתיכת רימון שנשברה והונחה להתייבש. הצימוקים הם ענבים מיובשים, והחרובים כמשמעם. משצברם לערימה - זהו גמר המלאכה, ומאותו רגע נאסרת אכילת עראי.
בצלים: משהסיר מהם את כל החלקים שאין בדעתו להביא לשוק - חיתוך השורשים והבסיס, ניעור העפר וכיוצא בזה. ואם אין בדעתו לנער דברים אלו, משצברם לערימה - זהו גמר המלאכה.
תבואה: משמירח את הכרי, כלומר לאחר שדש וזרה ואסף את כל הגרגרים לערימה גדולה, ובא והחליק את השוליים בקלשון - זהו המירוח, השלב האחרון בתהליך עיבוד התבואה, והוא גמר המלאכה. ואם אין בדעתו למרח, משהעמידה בערימה גדולה שלא הוחלקה - זהו השלב הסופי שבתהליך, ונחשב גמר מלאכה.
קטניות: שעועית, אפונה וכדומה - משניפה אותן בכברה, שהיא כלי סינון. הניפוי נדרש משום שהקטניות נתלשות מן האדמה כשהעפר דבוק בהן, ויש להפריד את העפר מן התערובת. ואם אין בדעתו לנפותן, משהחליק את ערימת הקטניות - זהו השלב האחרון בתהליכן.
החלקים שלא הגיעו לכלל עיבוד:
אף על פי שכבר החליק את הערימה של החיטה, עדיין רשאי הוא ליטול מן ה"קוטע". הלשון היא מעניין קטיעה, כלומר חלק נפרד ונבדל, והכוונה לחלקיקי החיטה שנותרו מאחור במוץ, בעודם בתוך השיבולים, או שנשארו בצדי הערימה, או שהתערבו עם הקש בשעת הזרייה. מכל אלה עדיין מותר לאכול אכילת עראי.
ביאור העיקרון:
עד שאדם מסיים את עיבוד המזון שלו, קודם גמר מלאכה, מותר לאכול מכל המזון בדרך של אכילת עראי. עיקרון זה נכון אף כאשר בדעתו לעשות חמש ערימות של חיטה והוא עומד באמצע המלאכה, ועד עתה עשה שלוש מהן. אף שהשלים שלוש ערימות, כיוון שנותרו לו עוד שתיים לא הגיע לגמר מלאכה, ולפיכך עדיין רשאי לאכול מן החיטה, ואפילו מן החיטה שכבר נצברה בערימות, שכן גמר המלאכה טרם התרחש.
רק כאשר כל היבול סיים את תהליך העיבוד, נעשה כל היבול מוגבל באכילת עראי קודם הפרשת מעשרות. אולם אף לאחר שהסתיים עיבוד היבול כולו, ומוצרי המזון נאסרו באכילה עד לאחר הפרשת המעשרות, אין הדבר חל אלא על היבול שעובד ונמצא בערימה המרכזית.
לסיכום: מה שהחמיץ את העיבוד - וזהו המקרה שבו עוסקת המשנה שלנו - החתיכות הקטנות שנשארו בצד, או שלא הגיעו לגורן, או שלא יצאו מן הגורן כראוי, אותן עדיין מותר לאכול. אף לאחר גמר מלאכה נותרות חתיכות אלו מותרות באכילת עראי, וזוהי בדיוק הוראתה של המשנה כאן.