פרק ב', משנה ב' - משנה הדומה בנושאה לקודמתה. יסוד הדברים: תאנה שאינה מעושרת שניתנה לאדם והוא הכניסה לביתו, חייב לעשרה קודם אכילתה; ואילו אם הכניסה לביתו של אדם אחר, רשאי הוא עדיין לאכול ממנה אכילת עראי בלא לעשר. ביתו של אדם הוא היוצר את החיוב הקבוע לעשר לפני האכילה, ואילו ביתו של חברו אינו יוצר חיוב זה.
שני מקומות שאינם הבית עצמו:
משנתנו עוסקת בשני מצבים שאינם הבית ממש, אלא מקומות המשמשים לו תחליף מבחינת בעליהם:
החנות - חנותו של אדם, ואין הכרח שתהא חנות תאנים דווקא; אף אם הוא מוכר בה מוצרים אחרים ובידו תאנים משדהו, החנות היא רשותו הפרטית ומשמשת לו כשלוחו של הבית.
השער - פתח הכניסה אל החצר, אל רשותו הפרטית של האדם.
המקרה שלפנינו: שני אנשים יושבים יחדיו, האחד בעל התאנים והשני אורחו, בפתח שער חצרו של בעל התאנים או מול חזית חנותו. אומר בעל התאנים לחברו: "קח לך מן התאנים שלי".
מקבל התאנים רשאי לאכול מהן, שכן התאנים מעולם לא הגיעו אל ביתו ומעולם לא חלה עליהן חובת עישור מצדו - הרי הוא פטור מן המעשר. שהרי קיבל את התאנה לפני שנכנס לרשות של עצמו.
לעומתו, בעל התאנים מחזיק בהן בעודו עומד בשער חצרו או מול חנותו, ומקומות אלו הם רשותו הפרטית ומשמשים תחליף לבית. נמצא שהוא עצמו כבר "בבית", ולפיכך חייב לעשר את התאנים קודם שיאכל מהן.
זו, אם כן, הנקודה: שניהם אוכלים את אותן תאנים ובאותו שער עצמו, ואף על פי כן הנותן חייב לעשר, שכן תאנתו כבר הגיעה לביתו, ואילו המקבל פטור, שכן התאנה נעשתה שלו עוד קודם שהגיע לביתו שלו. הכול תלוי בביתו של כל אחד ואחד, ומקום זה אינו ביתו של המקבל.
שיטת רבי יהודה:
רבי יהודה חולק. מבחינה עקרונית הוא מסכים ליסוד הדברים, אלא שלדעתו אין לקרוא לשער החצר או לחזית החנות בשם "בית", משום שאדם - לפחות בתקופת המשנה - חש אי נוחות גדולה ומתבייש לאכול לעיני הציבור. כיוון שכך, מקום זה אינו נחשב עדיין בית, ולפיכך אף בעל התאנים פטור מלעשרן, ואכילתו נחשבת אכילת עראי ולא אכילת קבע.
שני מצבים חריגים ישנם, שבהם מודה אף רבי יהודה שהאדם נחשב כמי שהתאנים ברשותו וחייב לעשרן קודם אכילתו:
המפנה את פניו - כדי שלא יראוהו הבריות אוכל, שהרי כעת יש לו פרטיות.
המשנה את מקומו - שיצא מעיני הציבור.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי החנות והשער משמשים כתחליף לבית ביחס לבעליהם בלבד. לפיכך, הנותן תאנים לחברו בפתח שערו או מול חנותו חייב לעשרן קודם אכילתו, ואילו המקבל פטור, משום שהתאנים נעשו שלו בטרם הגיעו לביתו שלו. רבי יהודה חולק וסובר כי אין זה מקום בית כלל, שהרי אדם מתבייש לאכול בפרהסיה, ולדעתו אף הנותן פטור - אלא אם כן הפנה את פניו או שינה את מקומו ויצא מעיני הציבור, שאז חייב לעשר לפני האכילה.