מסכת מעשר שני, פרק ה', משנה י"ג. בהמשך לנוסחו של וידוי המעשר שאדם אומר בשעת הביעור, ממשיכה המשנה בדברי הפסוק שהאדם אומר: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים" - הבט ממקומך, ממעון קודשך, מן השמים.
"עשינו מה שגזרת עלינו, אף אתה עשה מה שהבטחתנו":
מילים אלו מתפרשות במשנה: האדם אומר לפני הקב"ה - עשינו את מה שציוויתנו וגזרת עלינו בעניין התרומות והמעשרות, ואף אתה עשה את מה שהבטחתנו. ומהי אותה הבטחה? זהו המשך הפסוק, ובו שלוש בקשות שהמשנה מבארת את משמעותן.
שלוש הברכות שבהמשך הפסוק:
"וברך את עמך ישראל" - למה מתייחסת ברכה זו באופן ספציפי? "בבנים ובבנות" - ברכת פרו ורבו, שיעניק לנו השם ברכה זו.
"ואת האדמה שנתת לנו" - שתברך אף אותה: "בטל ובמטר ובוולדות בהמה", שאף הבהמות יפרו וירבו.
"כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש" - כפי שנשבעת לאבותינו שהארץ אשר אתה עומד לתת לנו היא ארץ זבת חלב ודבש. ולמה מכוונות מילים אלו? "ליתן טעם בפירות" - שיינתן טעם מיוחד וטוב בפירותיה של ארצנו, ארץ ישראל.
אלו הן הברכות שאנו מבקשים על יסוד מה שעשינו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את פסוק "השקיפה" החותם את וידוי המעשר: לאחר שהאדם מצהיר שקיים את כל אשר נגזר עליו בענייני התרומות והמעשרות, הוא מבקש מן הקב"ה לקיים את הבטחתו - ברכת בנים ובנות בעם ישראל, ברכת טל ומטר וּוולדות בהמה באדמה, וטעם מיוחד בפירותיה של ארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש.