מעשר שני, פרק ה', משנה י"ב. משנה זו ממשיכה את המשניות הקודמות, המרחיבות בנוסח וידוי המעשר שאדם אומר בזמן הביעור.
"לא אכלתי באוני ממנו":
בלשון הווידוי אומר האדם שלא אכל מן המעשר בעודו במצב של אנינות. 'אונן' הוא מי שנפטר לו אחד מן הקרובים שיש לשבת עליהם שבעה, ודינו נחלק לשניים:
אנינות מן התורה: ביום המיתה עצמו, ואף לאחר הקבורה.
אנינות מדרבנן: הלילה שלאחר יום המיתה, וכן יום הקבורה כשאינו יום המיתה.
הלימוד מכאן מתייחס במיוחד למעשר שני, שאסור באכילה לאונן. מכיוון שהאדם מצהיר בווידוי "לא אכלתי", משתמע כי אם אכל ממנו בעודו במצב של אנינות - שוב אינו יכול לומר את הווידוי, שהרי עבר על מה שנאמר בו.
"ולא ביערתי ממנו בטמא":
המשנה מלמדת שאם הפריש את המעשר השני בהיותו במצב של טומאה, אינו יכול לומר את הווידוי. המפרשים מתקשים בהבנת הלימוד: כיצד מוציאים מן המילים "אשר לא ביערתי" שאין אדם רשאי לאכול מעשר שני בהיותו טמא, ואף לא להפריש מעשר שני בהיותו טמא. שאלה זו נידונה בדברי המפרשים.
"ולא נתתי ממנו למת":
מה פירוש הדבר? המשנה מבארת שהכוונה לשני עניינים:
ארון ותכריכים: "לא קניתי בהם" - בכספי מעשר שני - ארון או תכריכים למת.
נתינה לאוננים: לא נתתי אותו לאנשים אחרים הנמצאים במצב של אנינות, שאיבדו זה עתה קרוב משפחה. אף זה נכלל בכלל שלא לתת אותו למת.
גם כאן מתקשים המפרשים: מה הצורך למעט שלא השתמש בכספי מעשר שני לארון קבורה או לתכריכים, בשעה שבאופן כללי אין להשתמש בכספי מעשר שני אלא לצרכי אכילה? יש שרצו להציע, שכאשר אדם משתמש בכספי מעשר שני לדברים שאינם ראויים לאכילה, תמיד יש לו אפשרות לקחת אחר כך כספים אחרים, להחליף אותם ולאוכלם כמעשר שני, ודבר זה עשוי לאפשר לו עדיין לומר את הווידוי; אולם אם השתמש בכך לחפצים שאינם ראויים לאכילה, הרי זה מונע ממנו לומר את הווידוי. זהו פתרון אפשרי אחד.
"שמעתי בקול ה' אלוקי" ו"עשיתי ככל אשר ציוויתני":
המשך לשון הווידוי: "שמעתי בקול ה' אלוקי" - שהבאתי אותו לבית המקדש. "עשיתי ככל אשר ציוויתני" - המשנה מבינה שכוונת הדברים היא ששמחתי בו, וששימחתי בו גם אנשים אחרים באמצעות המעשר השני.
לסיכום: במשנה זו נתבארו פרטי לשון וידוי המעשר - "לא אכלתי באוני" (איסור אכילת מעשר שני באנינות, ודיני אונן מן התורה ומדרבנן), "ולא ביערתי ממנו בטמא" (הפרשה ואכילה בטומאה), "ולא נתתי ממנו למת" (ארון ותכריכים, ונתינה לאוננים), ולעומתם הצדדים שבשבח: "שמעתי בקול ה' אלוקי" - הבאה לבית המקדש, ו"עשיתי ככל אשר ציוויתני" - שמחה בו ושמחת אחרים באמצעותו. עמדנו אף על קושיות המפרשים בלימודים אלו ועל אחד מן היישובים המוצעים.