מעשרות פרק ה' משנה י"א. משנה זו היא המשכה של המשנה הקודמת, שבה נתבאר נוסח וידוי מעשר - האמירה שאדם אומר בזמן ביעור מעשרות, ובה הוא מעיד על עצמו שהפריש את המעשרות כראוי.
"עשיתי ככל אשר ציוויתני":
המשנה מצטטת את לשון הפסוק ומדייקת בה: מכיוון שהאדם מעיד "עשיתי ככל אשר ציוויתני", מוכח שהמצווה נתקיימה כסדרה. לפיכך, אם הפריש אדם מעשר שני קודם למעשר ראשון - שלא כסדר הפרשתם - אין הוא יכול לומר וידוי זה, שהרי אין ביכולתו להצהיר שעשה ככל אשר נצטווה, כאשר עשה זאת באופן שאינו נכון.
"לא עברתי ממצוותיך":
מה באה אמירה זו לכלול מעבר לאמירה הקודמת? שההפרשה נעשתה בדיוק בגדריה:
ממין על מינו: לא הפריש תרומה ומעשר ממין אחד על מין אחר. מי שיש לו ענבים - חייב ליטול מן הענבים, ואינו נוטל מן הענבים על הזיתים או להיפך. יש ליטול את התרומה והמעשר מן המין שאותו מבקשים לפטור.
מן התלוש על התלוש: אין נוטלים מן התלוש, שכבר נעקר ולכן חייב בתרומה ומעשר, על מה שעדיין מחובר לקרקע. המחובר לקרקע אינו בגדר חיוב תרומה ומעשרות, ונמצא שנוטל ממה שהתחייב על מה שפטור, וזה אינו מותר. וכן ההיפך: אין נוטלים ממה שעדיין מחובר, ולכן אינו חייב עדיין, על מה שכבר נעקר והתחייב.
משנה על שנתה: אין נוטלים מיבול השנה הזאת על יבול השנה שעברה, ולא מיבול השנה שעברה על יבול השנה הזאת, שנאמר בפסוק בדברים שיש לעשר את התבואה היוצאת בכל שנה ושנה, ולא משנה אחת על חברתה. ההפרשה חייבת להיות מאותה שנה עצמה.
"ולא שכחתי":
מה פירוש "לא שכחתי"? שלא שכחתי לברך ולהזכיר את שמך על תרומת מעשר. הכוונה לברכה מסוימת שמברכים בשעת נטילת תרומת מעשר, והאדם מעיד שלא שכח לברכה. אמנם ברכה זו אינה אלא מדרבנן, אך היא נסמכת כאן על הפסוק בדרך אסמכתא, שיש בו רמז לכך.
לסיכום: במשנה זו למדנו כיצד דורשים חכמים כל אחד ממשפטי וידוי המעשר: "עשיתי ככל אשר ציוויתני" - שההפרשה נעשתה כסדרה, ולא מעשר שני קודם למעשר ראשון; "לא עברתי ממצוותיך" - שלא הפריש ממין על שאינו מינו, לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש, ולא משנה אחת על חברתה; "ולא שכחתי" - שלא שכח לברך ולהזכיר את שם ה' על תרומת מעשר.