מעשר שני, פרק חמישי, משנה ט'. משנה זו מלמדת כיצד נוהג אדם במצוות הביעור כאשר הוא ופירותיו אינם נמצאים זה במקום זה.
אם הגיע זמן הביעור ובידו פירות שלא טיפל בהם בתרומות ובמעשרות ובשאר המתנות שעליו לתת - עליו לקרוא להם שם. בדרך כלל משמעות לשון זו היא שעליו להכריז על הפירות שהם תרומה ושהם מעשר, אולם בהקשר זה אין זו הכוונה: כאן הכוונה היא שעליו לוודא שהכהן או הלוי אכן קיבלו את המתנות ומחזיקים בהן בפועל.
המעשה ברבן גמליאל וזקנים בספינה:
המשנה מביאה מעשה הממחיש זאת: רבן גמליאל ושאר התנאים שהיו באותה תקופה באו בספינה, והגיע זמן הביעור. וכך היו ההכרזות:
"עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע, ומקומו מושכר לו" - אמר רבן גמליאל על פירותיו: עשרת האחוזים של המעשר שהוא עתיד למוד ולתת ללוי, נתונים לרבי יהושע בן חנניה, שהיה לוי. והמקום שבו מונח המעשר מושכר לו - וכיוון שהמעשר מונח ברשות המושכרת לרבי יהושע הלוי, הוא זוכה בו והמעשר נעשה שלו.
"עישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו" - עשרה אחוזים נוספים שעליו למוד באותה שנה. ומתי הדבר נעשה? לאחר השנה השלישית ולאחר השנה השישית, שבהן עושים ביעור, ושנים אלו אינן שנות מעשר שני אלא שנות מעשר עני, שיש לתתו לעני. לפיכך אמר רבן גמליאל שאותם עשרה אחוזים יינתנו לרבי עקיבא בן יוסף, שיזכה בהם עבור העניים - שכן היה גבאי צדקה והיה אחראי על הכספים עבור העניים. וגם כאן המקום שבו מונחת התוצרת מושכר לו, כדי שתהיה לו רשות השייכת לו, וממילא יזכה בו על ידי שהוא מונח ברשותו עבור העניים.
"עישור שני שאני עתיד למוד נתון לאלעזר בן עזריה, ומקומו מושכר לו" - לאחר שנעשה כן, אמר רבי יהושע, שהיה לוי וכעת מונחים ברשותו אותם עשרה אחוזים של המעשר שהיו במקורם של רבן גמליאל: אותם עשרה אחוזים מן העשרה שבידו - כלומר המאית - נתונים לרבי אלעזר בן עזריה, שהיה גם הוא שם והיה כהן. זו תרומת המעשר שאנו דנים בה, והוא נותנה לרבי אלעזר בן עזריה, והמקום, השטח שבו היא מונחת, מושכר לו.
"וקיבלו זה מזה שכר": שניהם קיבלו זה מזה תשלום עבור השכירות, כדי להחיל את הקניין, כך שכל אחד מהם היה בפועל בעל השטח שהיה עליו להחזיק בו כדי לזכות במעשרות או בתרומת המעשר.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי מי שפירותיו רחוקים ממנו בשעת הביעור צריך לקרוא להם שם, ואין די בהכרזה בלבד אלא יש לוודא שהכהן והלוי מחזיקים במתנות בפועל. המעשה ברבן גמליאל ובזקנים בספינה מדגים זאת: רבן גמליאל נתן את המעשר לרבי יהושע הלוי ואת מעשר העני לרבי עקיבא, גבאי הצדקה, לזכות בו עבור העניים; רבי יהושע נתן את תרומת המעשר לרבי אלעזר בן עזריה הכהן - וכל אחד השכיר את מקום הפירות למקבל וקיבל שכר, כדי שהמתנות יונחו ברשותו של הזוכה ויקנה אותן בפועל.