המשנה שלפנינו ממשיכה לעסוק במצוות הביעור, ובפרט בנוגע למעשר שני - וביתר דיוק: כיצד נוגעת מצווה זו למעשר שני בזמן הזה, שאין בית המקדש קיים.
הכלל במעשר שני בזמן הזה:
המשנה עוסקת במי "שיש לו פירות של מעשר שני בזמן הזה". הכלל בעניין זה הוא שאין אוכלים את הפירות בירושלים, ולמדים זאת מן הפסוק המקיש מעשר שני לבכור: כשם שהבכור, המובא בדרך כלל כקרבן בבית המקדש, אינו רלוונטי בשעה שאין בית מקדש - כך אף מעשר שני אינו נאכל בזמן שאין בית המקדש.
בהגיע זמן הביעור:
ומה יעשה בפירות בהגיע זמן הביעור? האם רשאי הוא להיפטר מהם כפשוטם? אומרת המשנה שעליו לפדותם על הכסף - לא להשמיד את הפירות עצמם במישרין, אלא להעביר את קדושתם על כסף. הירושלמי לומד דין זה מן הפסוק, שכך יש לנהוג בפירות בזמן הזה.
הקושי שבדבר:
לכאורה אין סברה מדוע יש לפדות תחילה על הכסף, שהרי בין כך ובין כך סופם לביעור - בין הכסף שיצטרך להתבער ובין הפירות עצמם שיצטרכו להתבער. אם כן, אין היגיון מחייב בהפיכת הפירות לכסף, מאחר ששניהם ממילא טעונים ביעור.
קיום המצווה בפועל בזמננו:
דין זה מתקיים למעשה אף כיום. אף לי נזדמן לקיימו, וקרוב לוודאי שאני האדם היחיד בהיסטוריה שקיים את מצוות ביעור מעשר - סילוק המעשר - במדינת קנטקי. חמי, שיחיה ויזכה לרפואה שלמה, מתגורר בארץ ישראל, אך את הפסח עשה באמריקה, והצטרף אלינו לימים האחרונים של החג. אספנו אותו ואת אבי משדה התעופה.
הוא הביט בשעונו ונוכח שהשעה מתקרבת לשקיעה בירושלים, בערב הימים האחרונים - שהוא, כפי הנראה, הזמן שבו עושים את הביעור בפועל. היה עמו כסף שעליו פדה מעשר שני, ולפיכך התקרבנו כל שיכולנו אל נהר האוהיו והשלכנו את הכסף לתוכו. לפחות כך אני סבור שעשיתי: לא מצאתי מקום קרוב דיו, ולכן זרקתי את הכסף למרחק הרב שיכולתי. כך, על כל פנים, הייתה המצווה מתקיימת בימינו.
לתועלת השומעים שאינם מתגוררים בסינסינטי ואינם יודעים ששדה התעופה של סינסינטי מצוי בקנטקי: איני גר בקנטקי, אך שדה התעופה של סינסינטי נמצא שם, ומאחר שרצינו לקיים את הביעור מוקדם ככל האפשר עם היציאה משדה התעופה, עשינו זאת בצדו הקנטקאי של נהר האוהיו.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי מעשר שני בזמן הזה אינו נאכל בירושלים, מכוח ההיקש לבכור, וכי בהגיע זמן הביעור יש לפדות את הפירות על כסף ולבער את הכסף - אף שלכאורה אין הכרח בכך, שהרי גם הפירות וגם הכסף טעונים ביעור. כמו כן ראינו כיצד מצווה זו ניתנת לקיום בפועל אף בימינו ואף בחוץ לארץ.