מעשר שני, פרק ה, משנה ד. המשנה מבארת את סדר פדיונו של נטע רבעי: "כיצד פודה נטע רבעי" - מהו תהליך הפדיון.
"מניח את הסל על פי שלושה":
הפודה מניח סל, כהכנה למילויו בפירות שהוא עומד לקטוף, ומעמידו על פי שלושה - שלושה אנשים המעורבים בהערכה. הטעם לכך יתבאר להלן.
"כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע, על מנת להוציא יציאות מביתו":
כמה פירות היה אדם מוכן לפדות בסלע אחד, על מנת להוציא יציאות מביתו - כלומר כאשר ההוצאות מוטלות עליו ומשולמות מכיסו:
הטיפול בפירות ושמירתם.
עידור השטח שסביבם ועיבוד הגינה.
הקטיף עצמו.
נמצא שהשאלה היא כמה היה מוכן לשלם עבור הפירות עצמם בלבד. עליו להחסיר מן החשבון את העובדה שבדרך כלל, כאשר אדם מוציא כסף לקניית פירות אלו, כלול במחיר גם סכום מסוים של הוצאות. סכום זה אינו נכלל בפדיון, שכן הפדיון הוא אך ורק על הפירות עצמם, ולפיכך יש להפחיתו.
מדוע נדרשים שלושה:
מכאן הטעם לצורך בשלושה: החישוב מורכב. אין זו שאלה פשוטה של מחיר הפרי בחנות לפי מחיר לקילוגרם, אלא נדרשת מומחיות להעריך כמה הון יש להשקיע בהפקת הפרי - הוצאות היוצאות מכיסו של האדם ואינן נכללות בפדיון.
ובזאת שונה נטע רבעי ממעשר שני: במעשר שני אין עושים חישוב זה, אלא מעריכים אך ורק לפי המחיר שבו היו הפירות נמכרים.
"ומניח המעות ואומר":
מניח את המעות ואומר: כל הנלקט מזה - כל מה שיילקט עתה - יהיה נפדה במעות אלו, וכך וכך סלים בסלע. בין חמישה סלים לסלע ובין שישה סלים לסלע, הכול לפי מה שנקבע כשווי הפירות, ושוב - בלא ההוצאות.
לסיכום: למדנו את סדר פדיון נטע רבעי - הנחת הסל על פי שלושה; אמדן שווי הפירות עצמם בלבד, תוך הפחתת ההוצאות שהאדם מוציא מביתו; הצורך במומחיותם של שלושה מחמת מורכבות החישוב; השוני ממעשר שני, שבו מעריכים לפי מחיר המכירה בלבד; ולבסוף נוסח הייחוד על המעות: כל הנלקט מזה יהיה נפדה במעות אלו, כך וכך סלים בסלע.