מעשר שני, פרק ג', משנה י"ג. דרכים רבות יש לבאר משנה זו, ואנו נלך לפי ההסבר הבא. המשנה עוסקת במי שמוכר יין בירושלים, והקונה - הרוכש את היין בכספי מעשר שני - מבקש לסדר את המכירה באופן שהחביות עצמן לא ייחשבו קדושות בקדושת מעשר שני ולא יזדקקו לפדיון.
כיצד ניתן להשיג זאת?
"מפתח ומערה לגת" - לדעה הראשונה במשנה, על המוכר לפתוח את החביות ולערות את היין לתוך בור הגת, כדי שיהיה מוכח בבירור שאין הוא מוכר לו את החביות אלא את היין בלבד.
ובית הלל אומרים: "מפתח ואינו צריך לערות" - די בפתיחת החביות כדי להמחיש שאין המוכר מוכר לו את החביות, ואין צורך לערות את היין בפועל. עצם היותה של החבית פתוחה מלמדת שאין החביות נמכרות בכספי מעשר שני.
"במה דברים אמורים":
מתי אומר בית הלל שדי בפתיחת הקנקן כדי שלא יתקדש בקדושת מעשר שני?
"במקום שדרכו למכור סתומות" - במקום שנוהגים למכור את היין בחביות סתומות. שם, בפתיחת החבית עושה המוכר מעשה שונה מן הרגיל, ובכך נותן סימן ומבהיר שאין הוא מוכר את החבית.
"אבל במקום שדרכו למכור פתוחות - לא יצא קנקן לחולין" - במקום שדרכם למכור את החביות פתוחות, אין בפתיחה כל סימן, שהרי אין כאן אלא מעשה שגרתי. הקנקן נכלל במכירה ואינו יוצא ממנה. בנסיבות אלו אין החבית טפלה ליין, וכיוון שהקונה משלם עליה בכספי מעשר שני, יש לה קדושה עצמאית משל עצמה: בשעה שמכריזים כי היין שבחבית יהיה מעשר שני, חלה קדושת מעשר שני גם על הקנקן.
שתי דרכים נוספות להוציא את הקנקן לחולין:
מכירה במידה: הרוצה להקשות על עצמו ולמכור את היין במידה, כלומר לומר "כמות כזו וכזו של יין אני מוכר בסכום כזה וכזה" - בין שהחביות סתומות ובין שאינן סתומות, יצא הקנקן לחולין ואינו נכלל במכירה.
רבי שמעון אומר: "אף האומר לחברו: חבית זו אני מוכר לך, חוץ מקנקנים" - האומר במפורש שהוא מוכר את החבית ומוציא את הקנקנים מן המכירה, אף שם יצא הקנקן לחולין. אין הוא נכלל במכירה ואינו נקנה בכספי מעשר שני, ולפיכך אינו מתקדש בקדושת מעשר שני, והמעשר חל על היין בלבד.
לסיכום: משנה זו מלמדת כיצד ניתן לקנות יין בירושלים בכספי מעשר שני מבלי שהקנקן יתקדש בקדושת מעשר שני: לדעה הראשונה - פתיחת החביות ועירוי היין לגת; ולדעת בית הלל - די בפתיחתן. ואף זאת דווקא במקום שדרכו למכור סתומות, שאז יש בפתיחה סימן ניכר; אך במקום שדרכו למכור פתוחות אין בכך סימן, והקנקן נכלל במכירה ומתקדש בקדושת מעשר שני. ושתי דרכים נוספות למדנו: מכירת היין במידה, ולדעת רבי שמעון - הוצאת הקנקן מן המכירה במפורש.