מעשר שני, פרק ג', משנה י"ב. השאלה שבה עוסקת המשנה היא מה דינם של הכלים המכילים מעשר שני: כאשר אדם נותן מעשר שני לתוך כלים, האם הכלים עצמם נעשים מעשר שני או לא?
"המשאיל קנקנים למעשר שני":
אדם שיש בבעלותו חביות שאין להן כל קשר למעשר שני, והוא מבקש לתת בהן יין של מעשר שני, ואומר: הריני משאיל את החביות הללו לצורך מעשר שני - אין הוא נותנן למעשר ואינו מחשיבן כמעשר, אלא משאילן לשימוש בלבד. על כך אומרת המשנה: "אף על פי שגפן, לא קנה מעשר" - אף שסתם את יין המעשר שני בתוך החביות, באופן שהן עומדות סתומות, והיה מקום להעלות על הדעת שנעשו דבר אחד ממש עם היין - המעשר לא קנה את החביות. אין הן שייכות למעשר, ולפיכך בשעה שפודה את יין המעשר שני, אין הוא צריך לפדות את שווי החביות; הן נשארות חולין ולא מעשר.
מזג מעשר שני לתוכן סתם:
אדם שמזג מעשר שני לתוך חביות מבלי לקבוע אם הוא משאילן לצורך מעשר שני או שהן קשורות למעשר באופן קבוע, אלא נתן את היין לתוכן סתם - בזה מחלקת המשנה בין שני מצבים:
"עד שלא גפן, לא קנה מעשר" - אם קודם שסתם את החבית עשה את היין הזה מעשר שני, אין מעמד המעשר חל על החבית עצמה.
"משגפן, קנה מעשר" - אם כבר סתם את החבית, ורק לאחר מכן אמר שהיין שבחבית זו יהיה מעשר שני על תוצרת אחרת או על יין אחר שברשותו, חל מעמד המעשר שני לא רק על היין אלא גם על החבית עצמה, וכשהוא פודה את יין המעשר שני עליו לפדות גם את שווי החבית.
הלכות נוספות התלויות בסתימת החביות:
הואיל והמשנה עוסקת במעמדן של החביות קודם סתימתן ולאחר סתימתן, היא מוסיפה עוד הלכות הנוגעות לסתימת החביות:
"עד שלא גפן, עולות באחד ומאה" - כאשר אין בחביות יין של מעשר שני אלא יין של תרומה, וההלכה היא שתרומה בטלה ביחס של אחד למאה: כל זמן שהחביות אינן סתומות, יכולה חבית אחת של תרומה להתבטל בתוך מאה חביות (או תשעים ותשע, תלוי בשיטה) של חולין.
"ומשגפן" - לאחר שסתמו אותן, נחשבת החבית לדבר בעל חשיבות, ולפיכך "ובכל שהן" - אף הכמות הקטנה ביותר אינה מתבטלת, ומעמד התרומה חל על כל החביות, אף אם יש שם אחת במאה או יותר.
"עד שלא גפן, תורם מאחת על הכל" - מי שיש לפניו קבוצה של חביות יין טבל, שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות, יכול להפריש תרומה מחבית אחת על כל שאר החביות, כל זמן שכולן אינן סתומות.
"ומשגפן, תורם מכל אחת ואחת" - משסתם אותן, אין הן נחשבות מחוברות, ועליו להפריש תרומה מכל חבית וחבית בפני עצמה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שהמשאיל קנקנים למעשר שני - אף שסתמן, לא קנה מעשר, והחביות נשארות חולין. מזג לתוכן סתם: אם עשה את היין מעשר קודם הסתימה, לא קנה מעשר; ואם לאחר הסתימה, קנה מעשר וצריך לפדות אף את שווי החבית. כן למדנו שני דינים נוספים התלויים בסתימה: קודם הסתימה התרומה עולה באחד ומאה, ולאחריה אינה מתבטלת בכל שהן; וקודם הסתימה תורם מאחת על הכל, ולאחריה תורם מכל אחת ואחת.