מעשר שני, פרק ג', משנה ח'. המשנה הקודמת עסקה בגבול ירושלים - מה נחשב חלק מירושלים ומה אינו נחשב חלק ממנה לעניין מעשר שני. כעת אנו זזים הצידה ממעשר שני, אך נשארים בקונספט דומה, ועוברים לדון בבית המקדש עצמו: הלשכות (או בהיגוי אחר: לישכות) - המשרדים והחדרים שהיו בשימוש בבית המקדש - ובשאלה אימתי דינן קודש ואימתי חול.
"שהן בנויות בקודש ופתוחות לחול":
גוף החדר עצמו בנוי בקודש, כלומר בתוך תחומה של העזרה - חצר בית המקדש - אך פתחו פונה אל החול, אל האזור שמחוץ לעזרה. ההלכה בלשכות אלו היא "תוכן חול וגגותיהן קודש":
תוכן חול: החלק הפנימי של הלשכה דינו כחול, אין לו דין העזרה, ואין אוכלים בו קודשי קודשים.
וגגותיהן קודש: גגן של אותן לשכות נחשב קודש, ודינו כדין העזרה.
הגמרא מבהירה כי מדובר באופן ספציפי בחדרים שגגותיהם מצויים באותו גובה של רצפת העזרה. אם אין הם באותו גובה - אין דינם קודש, שכלל הוא שהגגות והעליות שבבית המקדש לא נתקדשו.
"בנויות בקודש ובחול ופתוחות לקודש ולחול":
כאן מדובר בלשכות הבנויות בשני האזורים גם יחד - הן מכסות שטח של קודש ושטח של חול - ופתחיהן פונים גם לקודש וגם לחול. בזה אומרת המשנה: "תוכן וגגותיהן, מכנגד הקודש ולקודש - קודש, מכנגד החול ולחול - חול". כלומר, גם הפנים וגם הגגות (גגות שהם בגובה רצפת העזרה) נחלקים לפי קו התיחום:
מכנגד הקודש ולקודש: החלק המצוי מנגד לכותל הקודש של העזרה ולפנים - דינו קודש.
מכנגד החול ולחול: כל החלק המצוי מנגד לקו התיחום שמחוץ לכותל העזרה - דינו חול.
נמצא שהחדר עצמו נחלק בתוכו: במקום שבו עובר קו התיחום, אותו חלק של החדר נידון כקודש, וחלקו האחר נידון כחול.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין הלשכות שבבית המקדש. לשכה הבנויה בקודש ופתוחה לחול - תוכה חול וגגה קודש, ובתנאי שגגה מצוי בגובה רצפת העזרה, שהרי הגגות והעליות שבמקדש לא נתקדשו. ולשכה הבנויה בקודש ובחול ופתוחה לקודש ולחול - תוכה וגגה נחלקים לפי קו התיחום: מכנגד הקודש ולקודש קודש, ומכנגד החול ולחול חול.