מעשר שני, פרק שני, משנה ט'. במשנה הקודמת עסקנו בהעלאת מעות מעשר שני מחוץ לירושלים: אדם מקבץ מטבעות נחושת ומעביר את קדושתם על מטבע כסף, כדי להעלותו לירושלים, והשאלה הייתה אם עליו להותיר בידו חלק ממטבעות הנחושת או שרשאי להעביר את כולם על מטבע הכסף. משנתנו עוסקת במקרה ההפוך: לאחר שהגיע האדם לירושלים ובידו מטבעות הכסף שהעלה, והוא מבקש להעביר את קדושתם על מטבעות נחושת כדי שיהיו לו מטבעות קטנים להוצאה - האם עליו להמיר את כל מטבעות הכסף לנחושת, או רק חלק מהם?
לשון המשנה:
"הפורט סלע של מעשר שני בירושלים" - המבקש לפרוט את סלע מעשר שני שהעלה לירושלים, ולהמירו במטבעות קטנים. בשאלה זו נחלקו שיטות רבות:
בית שמאי אומרים "כל הסלע מעות" - רשאי אדם להמיר את כל מטבעות הכסף שבידו למטבעות קטנים, אף שאין הוא זקוק לכולם בבת אחת. ויש המבינים שלדעת בית שמאי כך אף ראוי לעשות, שכן בכל פנייה לחלפן הכספים מוטל תשלום, ובדרך זו ישלם את התשלום פעם אחת בלבד ולא בכל פעם מחדש.
ובית הלל אומרים "שקל כסף ושקל מעות" - יש לפרוט מחצה בלבד. הטעם: ייתכן שלא יזדקק לכל המעות, וייאלץ להניח בצד את הנותרות עד הרגל הבא, עד עלייתו הבאה לירושלים; ומטבעות הנחושת עלולים להתקלקל ולהעלות ירוקת. ואם יבקש להמירם חזרה למטבעות כסף, יתחייב בתשלום נוסף. לפיכך אמרו בית הלל: יעשה מחצה על מחצה.
דעות נוספות שהובאו במשנה:
"הדנין לפני חכמים" - התלמידים שהיו יושבים לפני החכמים ודנים בהלכה לפניהם: שמעון בן עזאי, שמעון בן זומא, חנן המצרי וחנניה בן חכינאי, ארבעתם. אף הם סוברים כבית הלל שאין להמיר את כל הסכום, אלא שלא נקטו בשיעור של מחצה: מכל סלע, המורכב מארבעה דינרים, אמרו "בשלושה דינרים כסף ובדינר מעות" - שלושה מן הארבעה יישארו במעמד של כסף, ורק אחד מארבעת הדינרים יומר למטבעות נחושת, לצורך הוצאה מצומצמת.
רבי עקיבא - מציע נוסחה נוספת: שלושה מארבעת הדינרים שבסלע נשארים כסף, וכן שלושה רבעים מן הדינר הרביעי; ורק רבע מן הדינר הרביעי - שהוא אחד חלקי שישה עשר מן הסלע - יומר למעות, למטבעות נחושת. ויש המבינים את דבריו באופן שונה במקצת: שהדינר הרביעי נחלק לשניים, ואז יומר לנחושת שמינית מן הסלע.
רבי טרפון - אומר שיש ליטול מאותו דינר רביעי "ארבעה אספרים" של כסף. מהו 'אספר'? בשאלה זו נחלקו:
יש המבינים שכל דינר מורכב מחמישה אספרים. לפי הבנה זו, מן הדינר הרביעי יישארו ארבעה אספרים מתוך חמישה במעמד של כסף, ורק החמישי - חמישית מדינר - יומר לפרוטות של נחושת, והוא אחד חלקי עשרים מן הסלע.
ויש המבינים ש'אספר' הוא מה שנקרא 'מעה', שהיא שישית הדינר. לפי זה יישארו ארבעה מתוך שישה, שהם שני שלישים מן הדינר, במעמד של כסף, ורק שליש הדינר יומר לפרוטות - והוא אחד חלקי שנים עשר מן הסלע.
שיטת שמאי עצמו:
האחרון במשנה הוא שמאי עצמו - לא בית שמאי, אלא שמאי. הוא מציע תוכנית שונה לחלוטין: אין להמיר את הסלע לפרוטות כלל. במקום זאת ימצא האדם חנות מסוימת, יפקיד שם את כל מעות מעשר שני שבידו, ויאכל כנגדן תוך שהוא מנהל חשבון עם החנווני בדיוק כמה הוציא - ובדרך זו אין צורך להמיר שום חלק מן הסלע למעות.
הטעם לשיטתו: שמאי חשש שהאדם עלול לשכוח ולהשתמש במטבעות הנחושת לצרכי חול. לפיכך אמר שעדיף להשאיר את הסלע בחנות בידי החנווני, ולקבל את המזון על סמך הסלע המופקד אצלו.
לסיכום: משנתנו עוסקת בפריטת סלע של מעשר שני בירושלים, וכמה שיעורים נאמרו בה: בית שמאי - כל הסלע מעות; בית הלל - מחצה כסף ומחצה מעות; הדנין לפני חכמים - שלושה דינרים כסף ודינר מעות; רבי עקיבא - שלושה דינרים ושלושה רבעי הדינר הרביעי בכסף (ולדעה אחרת מחצית הדינר הרביעי); רבי טרפון - ארבעה אספרים של כסף מן הדינר הרביעי, לפי שתי ההבנות בשיעור ה'אספר'; ושמאי עצמו - שאין לפרוט כלל, אלא להפקיד את הסלע אצל החנווני ולאכול כנגדו בחשבון.