ברוכים הבאים למסכת מעשר שני. בטרם נפתח במשנה הראשונה, נקדים כמה דברי הקדמה בעניינו של מעשר שני.
סדר ההפרשות מן התבואה:
תרומה - האדם מפריש תרומה מתבואתו ונותן אותה לכהן.
מעשר ראשון - עשרה אחוזים ממה שנשאר לאחר הפרשת התרומה, והם ניתנים ללוי.
מעשר שני - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית של מחזור השמיטה בן שבע השנים, שהן שנות מעשר שני, מפרישים עשרה אחוזים נוספים ממה שנשאר לאחר הפרשת מעשר ראשון, והם נאכלים בירושלים.
פדיון מעשר שני:
הרשות בידו של אדם לפדות את המעשר השני. הפודה את המעשר השני של עצמו חייב להוסיף חומש, והוא עשרים וחמישה אחוזים מן המעשר עצמו - כלומר חומש "מלבר", מבחוץ. לאחר הפדיון מעלה האדם את הכסף לירושלים, ושם עליו להוציאו על דברי מאכל הנאכלים בירושלים; וכן ניתן להשתמש בו לקרבנות הנאכלים בירושלים.
ההבדל בין מעשר ראשון למעשר שני:
מעשר ראשון אינו צריך להיאכל בטהרה, ואדם טמא רשאי לאכלו. אך מעשר שני טעון טהרה: כל אדם רשאי לאכלו, ואין צורך שיהיה כהן או לוי, אולם עליו להיות טהור בשעת אכילתו.
ניגש למשנה הראשונה (מעשר שני, פרק א', משנה א'):
"מעשר שני אין מוכרין אותו" - מחמת קדושתו אין למכור אותו. אף על פי שהרשות בידו לפדותו, וקדושת המעשר השני עוברת אל המטבע, הוא נשאר בקדושתו. אין אדם יכול למכור מעשר שני לחברו כדי שאותו אדם יעלה אותו לירושלים ויאכלנו כמעשר שני; מכירת המעשר השני שלא בדרך פדיון אסורה.
"ואין ממשכנין אותו" - אין להשתמש בו כמשכון להלוואה. לא בית הדין ולא המלווה יכולים לקחתו כמשכון וכערבון להלוואה.
"ואין מחליפין אותו" - אסור להחליפו ולהמירו בדבר אחר. בכך שני הסברים:
שלא יאמר אדם: "אני אתן לך את המעשר השני שלי, ואתה תיתן לי פירות של חולין ותעלה אותם לירושלים". אין החילוף צריך להיות בכסף דווקא, ואף חליפין של סחורה בכלל האיסור, כשם שאין מוכרין אותו.
אף אם שני הפריטים הם מעשר שני - לזה יין של מעשר שני ולזה שמן של מעשר שני - אין להחליפם זה בזה, שאף זו צורה של מסחר שאין לעשותה במעשר שני.
"ולא שוקלין כנגדו" - אין להשתמש בו לשקילה. אם יודע אדם שיש בידו ליטרא של מעשר שני, אינו רשאי להשתמש בה כמידה לשקול כנגדה.
"ולא יאמר אדם לחברו בירושלים: הילך יין ותן לי שמן" - אף בירושלים אין לעשות את החליפין שתוארו לעיל. גם כשיש לזה יין ולזה שמן והם מבקשים להחליף ביניהם, אין הדבר נעשה - החליפין אסורים אפילו בירושלים.
"וכן שאר כל הפירות" - לא רק יין ושמן, אלא אף שאר סוגי הפירות. דרך אחת להבין זאת: שאר הפירות מלבד יין ושמן אינם חייבים במעשר מדאורייתא אלא מדרבנן, ובאה המשנה לחדש שאף באלו שחיובם מדרבנן בלבד נוהגת אותה הלכה עצמה, ואין לעשות בהם את אותו חילוף.
"אבל נותנין זה לזה מתנה חינם":
ישנה דעה ש"מתנה כמכר", כלומר שנתינת מתנה דינה כמכירה, ולפי דעה זו יהיה אסור לתת מעשר שני במתנה. הטעם לכך: אדם נותן מתנה רק מפני שהוא מקבל בתמורה טובת הנאה כלשהי, אף אם אין הדבר מפורש. אולם "מתנה חינם", מתנה חופשית לחלוטין, מותרת. למשל, כשאדם מזמין את חברו לאכול עמו על שולחנו, שהרי מקובל לארח אדם לסעודה בלא ציפייה לתמורה כלשהי כלל. הזמנת אדם לאכול מעשר שני עמך על שולחנך היא הנקראת "מתנה חינם", ובאופן זה נותנין זה לזה.
לסיכום: בשיעור זה עמדנו על מקומו של מעשר שני בסדר ההפרשות - לאחר התרומה ומעשר ראשון, בשנים הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית של מחזור השמיטה; על אפשרות הפדיון בתוספת חומש מלבר והעלאת הכסף לירושלים; ועל חיוב הטהרה באכילתו, בשונה ממעשר ראשון. במשנה למדנו את גזרותיה של קדושת המעשר השני: אין מוכרין, אין ממשכנין, אין מחליפין ואין שוקלין כנגדו, ואף בירושלים אין לעשות חליפין ביין ובשמן וכן בשאר כל הפירות - אך נותנין זה לזה מתנה חינם.