קינים, פרק ג, משנה ה. הפרק שלנו עדיין עוסק בכהן שלא הביא את שאלתו לבית דין. עמדו לפניו עופות מעורבים זה בזה, והוא לא ביקש הדרכה כלל: פשוט חילק את הכול לשניים, חצי עשה למעלה מחוט הסיקרא (הפס האדום המצויר סביב המזבח) כמעשה עולות, וחצי למטה מאותו חוט כמעשה חטאות. לבית דין נותר אחר כך לשבת ולחשב כמה מן הקרבנות הללו נעשו במקרה במקומם הנכון.
כדי לעקוב אחר המקרים שלפנינו כדאי לחזור על החצי השני של משנה ב שבפרק א. שם ציפור שכבר הופרשה לחטאת נפלה לתוך קינים שהיו חייבים בהן חובה אך עדיין לא נקבע בהן מי חטאת ומי עולה, וכיוון שהתערבו שוב אי אפשר היה לזהות אף ציפור. ההלכה שם: הכהן רשאי להקריב, אבל עד גבול מסוים: אינו מקריב כחטאות אלא כמניין החטאות שקיני החובה חייבות בהן ממילא. זו הדרך הבטוחה ביותר, שהרי אין ספק שמניין כזה של חטאות מוטל על הקינים, ולכן הקרבת מניין זה בדיוק למטה מן החוט אינה יכולה להחטיא. וכשעולה היא שנפלה לתוך קינים שלא נקבעו, הסברה זהה בדיוק, ואינו מקריב עולות אלא כמניין שהקינים עצמן חייבות.
משנתנו מרחיקה צעד נוסף: הכהן לא שאל כלל. הוא חילק את כל התערובת לחצאים, חצי למעלה וחצי למטה, ולנו נותר להציל מה שאפשר.
המקרה הראשון: חטאת שהתערבה במספר שווה של ציפורי חובה
המקרה הראשון: חטאת שהתערבה במניין זהה של ציפורי חובה
"חטאת שנתערבה בחובה": ציפורי החטאת המיועדות וציפורי קיני החובה שלא נקבעו באו במניין שווה והתערבו זו בזו, והכהן, שלא שאל דבר, עשה חצי למעלה מן החוט כמעשה עולות וחצי למטה כמעשה חטאות. פוסקת המשנה "אין כשר אלא מניין חטאות שבחובה": הכשר מוגבל למניין החטאות שקיני החובה היו חייבות.
קח עשר ציפורי חטאת ודאיות שהתערבו בעשר ציפורים שלא נקבעו, שהן חמש קינים. הכהן מקריב עשר למעלה כעולות ועשר למטה כחטאות. מתוך כל עשרים הציפורים כשרות רק חמש, כנגד חמש החטאות שהיו חייבות מאותן חמש קינים. אותן חמש שנעשו למטה ודאי במקומן הנכון. ואילו החמש האחרות שנעשו למטה כחטאות, אין לנו דרך לדעת אם ציפורי חטאת היו באמת או ציפורים שהיו צריכות לקרב כעולות, ולכן אי אפשר למנותן ככשרות.
המקרה השני: החובה כפולה מן החטאת
"חובה שנים בחטאת": קיני החובה שלא נקבעו מספקות מניין כפול ממניין ציפורי החטאת המיועדות; הכול התערב, והכהן עשה חצי למעלה מן החוט כמעשה עולות וחצי למטה כמעשה חטאות. פוסקת המשנה "מחצה כשר ומחצה פסול": חצי כשר וחצי פסול.
דמיין עשר ציפורי חטאת ודאיות שהתערבו בעשר קינים שלא נקבעו, שהן עשרים ציפורים, ובסך הכול שלושים. הכהן מקריב חמש עשרה למעלה כעולות וחמש עשרה למטה כחטאות. חמש עשרה כשרות וחמש עשרה פסולות, וכך מגיעים למניין הזה. עלינו להניח את הגרוע ביותר לגבי עשר ציפורי החטאת הוודאיות: שמא כולן עלו למעלה, למקומה של עולה. לפיכך כולן יוצאות מן החשבון כפסולות. נותרו עשרים הציפורים שלא נקבעו, שמהן חמש עלו למעלה וחמש עשרה נעשו למטה. החמש שלמעלה כשרות כעולות, שהרי חמש פחות מעשר העולות שעשר הקינים הללו חייבות. ומן החמש עשרה שלמטה, עשר כשרות כחטאות, כנגד עשר החטאות שאותן קינים חייבות, והחמש הנותרות שלמטה פסולות. עשר חטאות ועוד חמש עולות: חמש עשרה ציפורים כשרות.
המקרה השלישי: החטאת כפולה מן החובה
"וחטאת שנים בחובה": כעת ציפורי החטאת המיועדות הן כפליים ממניין הציפורים שמהן מורכבות קיני החובה שלא נקבעו; הכול התערב, והכהן עשה חצי למעלה וחצי למטה. ההלכה: "המניין שבחובה כשר": מה שנשאר כשר הוא כמניין החובה.
תהא התערובת שמונה ציפורי חטאת ודאיות עם ארבע ציפורים שלא נקבעו, שתים עשרה בסך הכול. הכהן מעלה שש למעלה מן החוט ועושה שש למטה. בדיוק ארבע יוצאות כשרות, והן כמניין החובה. חשב את האפשרות הגרועה ביותר: נניח שכל השש שעלו למעלה נלקחו משמונה החטאות הוודאיות, ואז השש הללו אבודות. שתי החטאות הוודאיות שנותרו נמצאות אפוא בין השש שנעשו למטה, והרי הן במקומן. ארבע הציפורים שלא נקבעו אף הן ירדו למטה; שתיים מהן עומדות כחטאות שאותן קינים חייבות, ואילו השתיים האחרות היו מיועדות להיות עולות ונעשו למטה, ולכן נופלות. שתיים ושתיים הרי ארבע ציפורים כשרות, כמניין החובה.
המקרים המקבילים בעולה
לאחר שראינו שלושה מקרים אלה של חטאת שהתערבה בקינים שלא נקבעו, קל לראות שהחלפת חטאת בעולה מולידה בדיוק את אותו הדין, וזה בדיוק מה שהמשנה ממשיכה ואומרת.
"וכן עולה שנתערבה בחובה": ציפורים שהופרשו לעולות התערבו במניין שווה של ציפורים השייכות לקיני חובה, והכהן, שלא שאל דבר, העלה חצי למעלה ועשה חצי למטה. הלכת המשנה חוזרת על הנוסח הקודם כשעולות במקום חטאות: אין כשר אלא כמניין העולות שקיני החובה היו חייבות. עשר ציפורי עולה עם עשר ציפורים שלא נקבעו הרי עשרים. חשבון הגרוע ביותר: כל עשר העולות המיועדות נעשו למטה מן החוט ולכן אבודות, ואילו עשר הציפורים שלא נקבעו עלו כולן למעלה. רק מחציתן, כלומר חמש, אמורות להיות עולות, ולכן חמש כשרות; החמש הנותרות היו חייבות כחטאות ואבודות. חמש ציפורים כשרות בסך הכול.
"חובה שנים בעולה": קיני החובה שלא נקבעו מספקות מניין כפול ממניין ציפורי העולה המיועדות, והכהן העלה חצי למעלה ועשה חצי למטה. "מחצה כשר ומחצה פסול": חצי כשר וחצי פסול. עשר ציפורי עולה שהתערבו בעשר קינים שלא נקבעו, שהן עשרים ציפורים, הרי שלושים. חמש עשרה עולות למעלה כעולות וחמש עשרה נעשות למטה כחטאות. במקרה הגרוע, עשר העולות המיועדות ירדו כולן למטה מן החוט, שלא במקומן, ואבודות. מן העשרים שלא נקבעו שנותרו, חמש הגיעו למטה וחמש עשרה למעלה. החמש שלמטה כשרות, שהרי אפשר לחשבן כחטאות העומדות במקומן של חטאות. ומבין החמש עשרה שלמעלה, עשר כשרות כעולות שאותן קינים חייבות, והחמש האחרונות, שהיו חייבות כחטאות, אבודות. חמש עשרה כשרות וחמש עשרה פסולות.
"עולה שנים בחובה": ציפורי העולה המיועדות עולות לכפליים ממניין הציפורים שמהן מורכבות קיני החובה שלא נקבעו, ושוב העלה הכהן חצי למעלה ועשה חצי למטה. "המניין שבחובה כשר": הכשר הוא כמניין החובה. שמונה ציפורי עולה שהתערבו בארבע ציפורים שלא נקבעו הרי שתים עשרה, שש עלו למעלה ושש נעשו למטה. חשב את הגרוע ביותר: כל השש שנעשו למטה נלקחו מן העולות המיועדות, ולכן כולן אבודות. נותרו שתי ציפורי עולה מיועדות, והן עלו למעלה, מקומה של עולה, ולכן כשרות. וארבע האחרות שעלו למעלה הן הציפורים שלא נקבעו: שתיים מהן משמשות כעולות שהקינים חייבות והרי הן כשרות, ושתיים היו חייבות כחטאות, וכיוון שנעשו למעלה אבודות. ארבע ציפורים כשרות בסך הכול, בדיוק כמניין קיני החובה.