קינים, פרק ג, משנה ד. הפרק ממשיך לעסוק בכהן שהקריב קינים בלי לשאול קודם כיצד יש להקריבן. עד כאן היה הערבוב בין הקינים עצמן, שלא ידענו איזו קן שייכת לאיזו אשה. כאן המצב אחר: יודעים בבירור איזו קן היא של מי, והספק הוא ספק פנימי בלבד, כלומר בתוך הקן עצמה אין אנו יודעים איזה עוף הוא חטאת ואיזה עולה.
המשנה פותחת בכותרת מקוצרת של ארבע מלים: "חטאת ועולה, סתומה ומפורשת", חטאת ועולה, קן אחת שנתקבעה בלא פירוש וקן אחת שנתפרשה. שלוש קינים, שישה עופות בסך הכל, עומדים לפני הכהן. מתוך השישה, זוג אחד נקרא בשם חטאת, זוג שני נקרא בשם עולה, ושני האחרונים לא נקבע להם שם כלל.
העמדת המקרה
שתי נשים לפנינו, וחובה של כל אחת מהן הוא שתי קינים. לראשונה כבר הוקרבה עולה, ונשארה עומדת כנגדה חטאת. לשנייה כבר הוקרבה חטאת, ונשארה עומדת כנגדה עולה. כדי להשלים את הנשאר, הביאו שתיהן יחד עוד שלוש קינים, ונקבעו כך:
- על הקן הראשונה אמרו בפירוש: עוף זה חטאת לאחת מהן, ועוף זה עולה לחברתה.
- על הקן שאחריה אמרו איזה עוף חטאת ואיזה עולה, אך לא אמרו של מי הקן.
- על הקן האחרונה לא אמרו דבר, לא שם העופות ולא שם הבעלים.
עשה כולן למעלן
הכהן לא שאל את פי אדם. הוא עבד את כל שישה העופות למעלה מחוט הסיקרא החוגר את אמצע המזבח, הגובה שקובע את העוף לעולה: "עשה כולן למעלן". הדין הוא "מחצה כשר ומחצה פסול", חצי כשר וחצי פסול.
כשרים שני העופות שנקראו בשם עולה, שהרי נעבדו במקומם הראוי להם. כשר גם עוף אחד מן הקן שאין לה שם, שמכיוון שנעבד למעלה נקבע לעולה. פסולים שני העופות שנקראו בשם חטאת, שחטאת שנעשתה למעלה מן החוט נפסלה, ופסול גם העוף הנותר מן הקן הסתומה: ברגע שחברו נקבע לעולת הקן, נקבע הוא לחטאת הקן, ונעבד באותו מקום עצמו הפוסל אותו.
עשה כולן למטן
ואם כל העבודה נעשתה למטה מן החוט, הגובה שקובע את העוף לחטאת: "כולן למטן", אף כאן "מחצה כשר ומחצה פסול".
כשרים שני העופות שנקראו בשם חטאת, ועמהם עוף אחד מן הקן הסתומה, שנקרב בכך לחטאת. פסולים שני העופות שנקראו בשם עולה, ועמהם העוף הנותר מן הקן הסתומה, שנקבע לעולת הקן ברגע שחברו נקרב למטה לחטאתה.
חילק אותן, מקצתן למעלן ומקצתן למטן
ועתה נניח ששלושה עופות נעבדו למעלה ושלושה למטה: "חצין למעלן וחצין למטן". הדין הוא שאין מתקיימת אלא הקן שהובאה בלא קביעת שם, "אין כשר אלא סתומה".
ולמה שתי הקינים המפורשות הולכות לאיבוד? בכל אחת מהן היה עוף אחד קרוי חטאת ועוף אחד קרוי עולה, ואין לדעת מי מהשניים עלה למעלה ומי ירד למטה. שהרי אפשר בהחלט שכל עוף הגיע לגובה הפוסל אותו, ולפיכך שתי הקינים נשארות בספק ואין לחשב מהן דבר.
לעומת זאת הקן הסתומה יצאה כתיקנה. איזה מעופותיה שנעבד למעלה נקבע בכך לעולת הקן, ואיזה שנעבד למטה נקבע בכך לחטאתה. וכך בדיוק ראויה קן סתומה להיקרב: מקום העבודה הוא הקובע את שמו של כל עוף.
חלוקת הקן שנתקיימה
"והיא מתחלקת ביניהם", והיא מתחלקת בין שתיהן. הקן היחידה שנתקיימה משותפת לשתי הנשים, שהרי שתיהן הביאו אותה בשותפות: עוף אחד עולה לחשבון החטאת שהיתה חייבת האחת, והעוף השני עולה לחשבון העולה שהיתה חייבת חברתה.
בשלב זה כל אחת מהן יצאה רק בחצי חובתה. לפיכך נוטלות שתיהן יחד עוד קן אחת. ממנה מקריבים חטאת לאשה שבקן הקודמת נזקפה לזכותה העולה, ועולה לאשה שנזקפה לזכותה שם החטאת. ובדרך זו מגיעה כל אחת מהן לקרבן שלם.