קינים, פרק ג, משנה ג. הפרק שלנו ממשיך ללוות את הכהן שלא פנה לחכם לפני שעשה מעשה. בתחילת המסכת למדנו את הדין בחטאת העוף שנתערבה בעולת העוף כשאין עוד דרך להבחין ביניהן: שתיהן נותרות למות, שהרי אין לנו כל אפשרות לדעת היכן על גבי המזבח מקומה של כל אחת. אלא שאותו דין נאמר במקרה שהשאלה הובאה לפני חכם מראש. משנתנו שואלת מה הדין בדיעבד, כשהכהן לא שאל אף אחד, אלא הקריב את העופות כפי הבנתו.
המקרה
המשנה מציגה את התערובת: "חטאת לזו ועולה לזו", כלומר האישה הזו חייבת בחטאת העוף והאישה ההיא חייבת בעולת העוף. העופות נתערבו זה בזה, ואין בידנו לזהות איזה עוף נושא איזה שם. שאר העופות שהיו הנשים הללו חייבות בהם כבר הוקרבו כהלכתם. הנותר הוא חטאת אחת ועולה אחת, ואין דרך להפריד ביניהן.
נזכיר את ההבחנה היסודית שהכול תלוי בה. עולת העוף נעשית למעלה מחוט הסיקרא המקיף את המזבח, וחטאת העוף נעשית למטה ממנו. עשה את אחת מהן במקום שאינו שלה, פסולה. והכהן שלנו, הפועל מדעתו, חייב להכריע.
שלוש דרכים שבהן ייתכן שנהג
האפשרות הראשונה: "עשה כולן למעלן", הכהן עשה את עבודת שני העופות בחלק העליון, ונהג בכל אחד מהם כאילו היה עולה. כאן הדין נחלק לשניים: "מחצה כשר", חלק אחד ממעשהו עומד, "ומחצה פסול", והחלק האחר נופל. אותו עוף מבין השניים שהיה באמת בגדר עולה, נעשתה עבודת דמו בדיוק במקום שהעולה טעונה בו, ולכן חובתה של אותה אישה יצאה. אך העוף השני, שהיה באמת חטאת, נעשתה עבודתו למעלה, מקום הפוסל בחטאת העוף, ולפיכך הוא פסול.
האפשרות השנייה היא ההפוכה: "כולן למטן", עשה את שתי העבודות למטה מן החוט, במקום המיוחד לחטאת העוף. התוצאה היא בבואה של המקרה הראשון, מחצה כשר ומחצה פסול. העוף שהיה למעשה החטאת נעשה במקומו הראוי ועלה לה, ואילו העוף שהיה למעשה העולה הוקרב למטה במקום למעלה, ועולה שנעשתה שם פסולה.
"חציין למעלן וחציין למטן". כאן חילק ביניהם, והקריב עוף אחד למעלה מחוט הסיקרא ועוף אחד למטה. במבט ראשון נראה שזו התוצאה האידיאלית: בעוף אחד נהג כעולה ובאחד כחטאת, וזה בדיוק מה ששתי הנשים חייבות. ואף על פי כן פוסקת המשנה "שתיהן פסול", שתיהן פסולות.
מדוע שתיהן פסולות
המשנה מספקת בעצמה את הטעם במילים "שאני אומר", כלומר יש בידי לטעון את התרחיש הבא: אפשר שהעוף שעבודתו נעשתה למעלה היה החטאת, "חטאת קרבה למעלן", ואפשר שהעוף שנעשה למטה היה העולה, "ועולה למטן". אם כך אכן אירע, הרי החטאת נעשתה במקום הפוסל אותה, והעולה נעשתה במקום הפוסל אותה, ולא נשאר דבר של ממש באף אחד מן הקרבנות.
במילים אחרות, מכיוון שאיננו יכולים לזהות את העופות, עלינו להתחשב בקריאה הגרועה ביותר של מעשה הכהן. אפשר שכל עוף הוקרב בדיוק במקום ההפוך. וכיוון שאין לשלול אפשרות זו, אף אחת מן הנשים לא יצאה ידי חובתה, ושני הקרבנות פסולים.