קינים, פרק ג, משנה א. שני הפרקים הראשונים של המסכת עסקו בשאלה מעשית: כהן שאוחז בידו קינים שנתערבו ואינו יודע עוד איזה עוף שייך לאיזו אישה, ואיזה עוף מן הקן נועד לעולה ואיזה לחטאת, מה עדיף לעשות? המשניות שם נתנו הוראה מוקדמת, כיצד להקריב את העופות כדי להציל כמה שאפשר ולמעט את ההפסד. פרקנו פונה למצב אחר לגמרי: הכהן לא הביא את השאלה לפני אף אחד. הוא פשוט הקריב את העופות על פי דעתו. כאן איננו מייעצים עוד, אלא אומדים את הנזק שנעשה.
המשנה פותחת בהבחנה בין שני המצבים: "במה דברים אמורים, בכהן נמלך" (בכהן שנטל עצה), כל מה שנלמד עד כאן נאמר בכהן שבא לפני החכמים ושאל מה לעשות בתערובת העופות הזאת.
"אבל בכהן שאינו נמלך" (שלא שאל), שהקריב את הקינים המעורבים לפי שיקול דעתו בלבד, בו נוהגות התוצאות שהמשנה מונה עכשיו.
מקרי התערובת
המשנה מציגה שלושה מצבים מקבילים, ובכל אחד מהם תערובת בין שתי נשים:
- "אחת לזו ואחת לזו", קן אחד של האישה הראשונה וקן אחד של האישה השנייה.
- "שתים לזו ושתים לזו", שני קינים של זו ושני קינים של זו.
- "שלש לזו ושלש לזו", שלושה קינים של כל אחת מן השתיים.
בכל אחד מן המקרים האלה כל קן מורכב מעוף אחד שדינו להיקרב חטאת ומעוף אחד שדינו להיקרב עולה, וזהות העופות נתערבה.
עשה כולן למעלה
המקרה הפותח: "עשה כולן למעלה", הכהן עבד את עבודת כל העופות כולם למעלה מחוט הסיקרא המקיף את המזבח, המקום שבו נעשית עולת העוף. והדין: "מחצה כשר ומחצה פסול". בכל קן היה אכן עוף אחד שנקבע לעולה, ואותו עוף קיבל בדיוק את העבודה הראויה לו, ולכן הוא כשר. בן זוגו, שהופרש לחטאת, היה זקוק למקום שלמטה; חטאת העוף שנעשתה למעלה נעשתה שלא במקומה, ולפיכך פסולה. נמצא שהחשבון יוצא שקול, כשר ופסול במידה שווה.
עשה כולן למטה
הפוך את המצב, והחשבון מתהפך עמו. "כולן למטה", כל העופות נעשו למטה מן החוט, המקום של חטאת העוף. גם כאן הדין הוא "מחצה כשר ומחצה פסול". כל עוף שבקן שהופרש לחטאת נמצא בדיוק במקומו הראוי וכשר, ואילו בן זוגו, שנקבע לעולה, נעשה במקום שאין העולה נעשית בו, ולכן פסול. שוב מתחלקים העופות לשני חצאים שווים.
חציין למעלה וחציין למטה
"חציין למעלה וחציין למטה". כאן חילק הכהן את עבודתו: חלק מן העופות עשה למעלה, כדרך שעושים עולות, וחלק עשה למטה, כדרך שעושים חטאות. היינו משערים שחלוקה כזאת מצילה את כל התערובת, אך אין הדבר כן. על החלק העליון, "את שלמעלה", פוסקת המשנה שהוא מתחלק לחצאים, מקצתו כשר ומקצתו פסול; ועל החלק התחתון, "ואת שלמטה", אותה תוצאה עצמה, "מחצה כשר ומחצה פסול", והכשרים הם אלה שנקבעו באמת לחטאת, והשאר פסולים.
הטעם נעוץ באופן שבו חילק אותם. הוא לא חילק כל קן וקן לעצמו, עוף אחד למעלה ועוף אחד למטה, אלא חילק לפי קינים: נטל קינים שלמים ועשה את כולם למעלה מן החוט, ונטל קינים שלמים אחרים ועשה את כולם למטה. וכיוון שלא היה בידו לדעת, בשום קן, איזה עוף הוא העולה ואיזה החטאת, הרי כל קן שהעלה למעלה כלל עוף אחד שמקומו למעלה (ונעשה כהלכתו) ועוף אחד שמקומו למטה (ונעשה שלא כהלכתו), וכן להיפך בכל קן שעשה למטה. לפיכך בכל קבוצה החשבון מתחלק: מחצית העבודה נעשתה במקומה ומחציתה לא.
כדאי להדגיש את הנקודה. אין זה מקרה שבו נטל הכהן את העופות המעורבים וחילק אותם בכוונה, אחד למעלה ואחד למטה בכל קן וקן. הוא נטל קן אחר קן, קן זה כולו למעלה וקן זה כולו למטה, והתוצאה היא שבכל צד ובכל כיוון, מחצה כשר ומחצה פסול.