כלאיים, פרק ב', משנה י"א. משנה זו עוסקת במקרה שבו שני מיני זרעים נטועים בהפרדה נאותה זה מזה, כנדרש, אלא שצמחיהם נוטים ומשתרגים זה מעל זה. השאלה היא אם די בהפרדה שבמקום הנטיעה, או שגם הנטייה שלמעלה אוסרת.
לשון המשנה:
"תבואה נוטה על גבי תבואה, וירק על גבי ירק, תבואה על גבי ירק, ירק על גבי תבואה - הכל מותר, חוץ מדילעת יוונית".
ארבעת המקרים שבמשנה:
"תבואה נוטה על גבי תבואה" - שני מיני תבואה שונים, הנטועים בהפרדה נכונה במקום גידולם, ואחד מהם נוטה מעל חברו.
"וירק על גבי ירק" - מין אחד של ירק הנוטה מעל מין ירק אחר.
"תבואה על גבי ירק" - תבואה הנוטה מעל ירק.
"ירק על גבי תבואה" - ירק התלוי מעל תבואה.
בכל המקרים הללו "הכל מותר", שכן העיקר הוא ההפרדה במקום שבו הזרעים מחוברים לקרקע. אין נפקא מינה בכך שהצמחים תלויים ונוטים זה מעל זה.
חוץ מדילעת יוונית:
יוצאת מן הכלל הדלעת היוונית, שעליה היו רחבים מאוד, והם היו מתערבבים במינים האחרים הסמוכים אליהם עד שהדבר נראה ככלאיים. לפיכך, אם הדלעת היוונית נוטה מעל תבואה או מעל ירק אחר - יש לעקור אותה.
דעת רבי מאיר:
רבי מאיר אומר: "אף קישות ופול המצרי" - כלומר, אף בצמחים אלו קיימת אותה בעיה עצמה, והם נכללים ביוצא מן הכלל. אולם הוא ממשיך: "ורואה אני את דבריהן מדברי" - על אף שבידו מסורת המרחיבה את האיסור לקישות ולפול המצרי בנוסף לדלעת היוונית, הוא מעדיף את עמדת החכמים המגבילה את היוצא מן הכלל לדלעת יוונית בלבד, ותו לא.
לסיכום: נטייה של מין אחד מעל חברו אינה אוסרת, שכן ההפרדה הנדרשת היא במקום החיבור לקרקע, ולפיכך "הכל מותר". יוצאת מן הכלל הדלעת היוונית, שעליה הרחבים מתערבבים במין הסמוך ונראים ככלאיים, ודינה שיש לעקרה. רבי מאיר מוסיף מכוח מסורתו את הקישות ואת פול המצרי, אך מכריע בעצמו "ורואה אני את דבריהן מדברי" - כדעת החכמים שהיוצא מן הכלל הוא הדלעת היוונית בלבד.