כלאיים, פרק שני, משנה ט'. משנה זו עוסקת באדם שיש לו שדה, והוא מבקש לזרוע בתוכו מינים שונים. השאלה היא כמה מינים שונים ניתן להכניס לתוך שדה אחד. עוד נראה כי כאשר הצמחים נזרעים בחלקה מרובעת, אף אם אין ביניהם הפרדה במרחק גדול, ייתכן שיהיה מותר לזרוע אותם זה בצד זה, משום שהם נראים נפרדים ומובחנים. ראוי לציין כי במשניות מלוות משנה זו כמה דיאגרמות שונות, ועוד נעמוד על כך להלן.
לשון המשנה:
"הרוצה לעשות שדהו קרחות קרחות מכל מין" - אדם המבקש לעשות את שדהו קרחות קרחות, מטלאים מטלאים. 'קרחה' פירושה המילולי כתם קרחת, אך כאן הכוונה לכתם קרחת שעתיד להיזרע - טלאי מרובע, שבו נזרעים מינים שונים.
"עושה עשרים וארבע קרחות לבית סאה" - על כל בית סאה של שדה יכול הוא לנטוע עשרים וארבע קרחות שונות, מקומות שונים בתוכו.
"מקרחה לבית רובע" - כל קרחה היא בשיעור רובע קב. מכיוון שיש עשרים וארבעה רבעי קב בבית סאה, מחלקים את בית הסאה לעשרים וארבעה חלקים, ובכל קרחה נוטעים רובע קב. זהו השיעור שבו משתמשים כקרחה לנטיעת מין שונה מזה שלידו.
"וזורע בתוכה כל מין שירצה" - בתוך אותה קרחה רשאי לזרוע כל מין שיחפוץ.
קרחות של חרדל:
המשנה ממשיכה: "איזה קרחת? אחת או שתים - זורען חרדל". לפי ההערה התלמודית כאן, אם בתוך שדה חיטה יש קרחת אחת או שתיים בלבד, מותר לזרוע בהן חרדל, ואין הדבר נראה ככלאיים, משום שחרדל נזרע תמיד במינימום של שלוש קרחות לפחות. אך "שלש - לא יזרע חרדל, מפני שהיא נראית כשדה חרדל" - בשלוש קרחות הדבר נראה כשדה חרדל המעורב בתוך שדה תבואה.
דין זה נאמר בחרדל דווקא. במינים אחרים הנזרעים בקרחות בתוך שדה תבואה, אף שלוש קרחות אינן נראות כשדה, שכן כדי להיחשב שדה של אותם מינים היה עליו להיות גדול בהרבה ולכלול קרחות רבות יותר.
מחלוקת רבי מאיר וחכמים:
כל מה שנאמר עד כה - שניתן לזרוע עשרים וארבע ערוגות בתוך בית סאה - הוא דעת רבי מאיר. חכמים חולקים וסוברים כי בתוך בית סאה ניתן לזרוע תשע ערוגות בלבד, ואלו מותרות, אך עשר כבר אסורות.
אופן סידור הקרחות:
כיצד בדיוק ממקמים את הטלאים הללו - בכך נחלקו המפרשים: האם נדרש טלאי ריק בין כל טלאי לחברו, או שניתן לסדרם באופן שיהיו סמוכים זה לזה באלכסון, לפי חלק מן הדעות. יש לעיין בדיאגרמות שבמשניות כדי לראות את הדעות השונות, שכן קשה לתאר זאת בהקלטה.
דעת רבי אליעזר בן יעקב:
רבי אליעזר בן יעקב סובר כי אפילו כל השדה כולו הוא בגודל שהוא פי שלושים ממה שדיברנו עליו עד כה, אין לזרוע בו יותר מקרחת אחת, כלומר יותר ממין אחד, ולא כלום נוסף.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דרך חלוקת השדה ל'קרחות' - טלאים מרובעים שבכל אחד מהם נזרע מין אחר: לדעת רבי מאיר עשרים וארבע קרחות בבית סאה, כל אחת בשיעור בית רובע, ולדעת חכמים תשע ערוגות בלבד. עמדנו על דין החרדל, שבו אחת או שתי קרחות מותרות ושלוש אסורות מפני שהן נראות כשדה חרדל, בשונה משאר המינים; על מחלוקת המפרשים באופן סידור הקרחות; ועל דעת רבי אליעזר בן יעקב, שאין לזרוע בשדה יותר ממין אחד.