כלאים, פרק ד', משנה ט'. במשנה הקודמת דנו בדין הנוטע כאשר יש מרחק מסוים בין הנטיעות, ומשנתנו עוסקת באותו רעיון עצמו בקנה מידה רחב יותר: אדם הנוטע כרם שלם, שורות רבות, כאשר בין שורה לשורה מרחק שש עשרה אמות.
הנוטע את כרמו בשורות של שש עשרה אמות:
הנוטע כרם ששורותיו מרוחקות זו מזו "שש עשרה אמות" - מותר לזרוע ביניהן זרעים, ולא זו בלבד, אלא רשאי לזרוע את הזרע במרחק של שישה טפחים בלבד מן הגפן. הטעם לכך: אין לשטח שביניהן מעמד של 'קרחת הכרם'.
'קרחת הכרם' עניינה כרם קיים שנחרב באמצעו: שם נדרש שיהיה החלל שש עשרה אמות, ואף אז יש להרחיק ארבע אמות מכל צד. אך כאן, כיוון שמלכתחילה נִטע הכרם במרווחים של שש עשרה אמות, לא קיבל השטח שביניהן מעולם מעמד של כרם.
מעשה שהיה במקום ששמו סלמון:
רבי יהודה מעיד על מעשה שהיה: אדם אחד נטע את כרמו כשהשורות מרוחקות שש עשרה אמות זו מזו, והיה נוהג כך:
היה מכופף את ענפי שתי השורות הסמוכות זו לזו לצד אחד, כדי שלא יכסו את השטח שביניהן.
את הקרקע החרושה שביניהן היה זורע בזרע אחר שאינו גפנים, כגון תבואה - דגן.
בשנה שלאחר מכן היה מכופף את הענפים לכיוון השני, וזורע את הקרקע שנותרה בורה בשנה הקודמת - וכך נתן בכל שנה הפסקה לכל אחד מן השדות בתורו.
מעשה זה בא לפני החכמים, והם התירו אותו - כדין שנאמר ברישא, שכיוון שיש שש עשרה אמות בין השורות, מותר לזרוע ביניהן.
וטעם הכיפוף לצד השני: כדי שלא יגדלו הענפים מעל התבואה הנזרעת שם. אף שיש שש עשרה אמות בין השורות, אין רצוננו שהענפים יכסו את התבואה הגדלה ביניהן.
שיטת רבי מאיר ורבי שמעון:
רבי מאיר ורבי שמעון מרחיקים לכת ואומרים, שאף הנוטע כרם של שורות רבות במרווחים של שמונה אמות - מותר. אמנם בכרם שחרב באמצעו, ב'קרחת הכרם', שמונה אמות אינן מספיקות ונדרשות שש עשרה אמות; אך כיוון שמלכתחילה נטע במרווחים של שמונה אמות, די בכך שלא יקבל השטח מעמד של כרם, ולפיכך רשאי להרחיק שישה טפחים מן הגפנים ולזרוע בשטח שביניהן.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי כרם שנִטע מלכתחילה בשורות המרוחקות שש עשרה אמות אינו מקבל מעמד של 'קרחת הכרם', ולפיכך מותר לזרוע בין השורות אף בהרחקה של שישה טפחים בלבד מן הגפן. רבי יהודה הביא ראיה מן המעשה בסלמון, שבו כופפו את הענפים לצד אחד וזרעו תבואה ביניהן, ובשנה הבאה כופפו לצד השני - והחכמים התירו. רבי מאיר ורבי שמעון הרחיבו את ההיתר אף למרווחים של שמונה אמות, שכן נטיעה כזו מלכתחילה מונעת מן השטח לקבל מעמד של כרם.